Posts

סוףתואר // 072017

Image
תיכף נגמרת תקופה. כיניתי אותה גיהנום.
וכל להבה קטנה היתה שיעור. כל כאב, כל אכזבה
כל רגע שהיה מלא מדי
כל אש. כל האוויר שליבה אותה.
כולן היו מורותיי.

היום אני אלך לישון מוקדם כי סוףסוף
אפשר
היום אני אלך לישון מוקדם אני כותבת אני אומרת
בשבע בערב אני אומרת, יאללה, אפילו לא מקלחת ישר
לישון אני
מכבהאתכלהאורות מכבה אותם ושקט שקט חשוך
בחדר אני מוכנה כלכך לישון אני עוצמת את העיניים ואז
אני נותנת למחשבות שלי ליפול מתוךהראש,
למילים להסתדר בתוך שורות,
א(ח)ות אחת אחר אחותה.

היום אני אלך לישון מוקדם אני צוחקת על מי אני
עובדת עם המילים הקטנות עם האותיות שמזכירות לי:
השנה, את הכרת ואת איבדת חברות
ובאמת שלא ישנת.

האותיות מסתדרות בשורות שורות:

השנה הזאת לוותה בבכי,
במספיק ודי
בנמאס לי, אני עייפה בכל העצמות שלי
בלתתלתתלתת בתלתלות בתלתלים וגם בלעצור לפעמים, לפעמים
לתת שמונים אחוזים ולפעמים מאה ועשרים.
ולפעמים לתת גם לי. לא רק לאחרים.

היא לוותה בהתאהבות ובאהבה גדולה, עמוקה
ומתפשטתפשוטה ומורכבת,
בצמיחה כמו עץמתוךהמים כמו האדמה,
בהשתייכות לקהילה. דתית. לראשונה.
והיא לוותה בגוף שלי, בטוב וברע, באהבה ובבגידה
בריצה ובשיעורי יוגה שפספסתי,
בפר…

אני כותבת בעברית כי אנחנו מדברות על אנגלית.

Image
אני כותבת בעברית כי אנחנו מדברות על אנגלית. כלומר על דברים שקורים באנגלית. כלומר על דברים שלא קורים אצלי בבית. כלומר בבית השני. כלומר, טוב, מה זה משנה. זה לא מיועד לכם, זה מיועד לאחרים, אז אפשר לקרוא עכשיו בנחת
באווירה ביננו יש כל כך הרבה שתיקה. כלומר כל כך הרבה מילים. כלומר כל כך הרבה מילים שמרחפות בתוך שתיקה כמו עובר בתוך שילייה. כלומר כל כך הרבה עטיפות ושקט, הסכמות והבנות שלפעמים אינני בטוחה אם גם את מבינה ומסכימה. אולי בפנים בתוך הראש שלי אני חושבת שאת יודעת מה אני חושבת אבל אולי אני רק עושה את זה כדי שנצליח להמשיך
לפעמים אני חושבת שאת באמת יודעת. באמת שומעת. כלומר מסכימה עם המילים העובריות. כלומר יודעת שיש פה שילייה ביננו
לפעמים יש רגעים כאלה שאני רואה בעיניים שלך כמה את אוהבת אותי למרות הכל. כמה אם הייתי מישהי אחרת היית מזמן עוזבת אבל אני אני ואני ראיתי אותך פעם כשאף אחד אחר לא ראה. אז את נשארת. וגם אני נשארת כי את החלפת לי משפחה. את אהבת אותי. וגם אם גדלנו לדרכים שונות וגם אם את כבר לא מאמינה בי, יש ביננו יותר מדי היסטוריה וזה יכאב אם ניפרד
זוכרת שכתבתי עלייך שיר? היא חשבה שזה…

antalya

Image
between the alleyways
we see eyes and ears we see
moments of lives of strangers of streets
we hear words and syllables we hear
life
breathing itself inside and out
breathing itself inside and out


between the flags on the windows
and the spaces between
the stones of the street -
ancient, having seen it all, having felt
every human emotion through the centuries -
we find
our selves
our centers and our strengths we find
love,
universal.human.real.

behind the fears they feed us we find
truth
we find softness and eyes that learned to laugh we find
surprises and gesture-communication,
wordless we find
serenity.calm.perfect seas: 
wild, mild, free.



את התפללת הכי חזק אני

Image
את התפללת הכי חזק אני ראיתי אותך, את תפילתך את הגשם שטפטף בתוכך
זה נכון אני רציתי להתעטף בכוח במנגינות, במילים בתפילות של אחרים חשבתי שהם יתנו לי שקט אם אהיה יפה אם אהיה מאמינה
כשאני מחפשת את אלוהים אני מוצאת אותי אך לעיתים אנישוכחתלחפש אני מתנצלת
את בכית מבפנים אני אביא לך חיבוק לעטוף את הפצעים באמונה

אישה יודעת

Image
אני אישה יודעת ובפנים אני ילדה אני אישה אוהבת ובפנים אני בוכה
אני אישה שמתבגרת וילדה שנהיית קטנה ילדה שמתאהבת ואישה שמחליטה אני אישה מתפתחת וילדה רגישה ילדה מתרגשת ואישה פתוחה
אני ממלאת את החללים של גופי ברגשות מכל הגוונים בצבעים יפים מכל הקשתות, בדמעות, בעצבים, בהצדקות ממלאת את הימים בעשייה, את השבתות במחשבה את הלילות בדאגה
אני שואלת שאלות את היודעות ואת שלא, מצהירה הצהרות, חוזרת במעגלים מסתובבת ברחובות ופונה פניות חדות אני שואלת שאלות על החיים והעייפים
אני מאמינה באלוהים אבל רק כשהיא מפוזרת בכל הכיוונים אני מאבדת חברות ועוברת שינויים גדולים וקטנים מאמינה בעולם שלנו, ביופי שבנו, באנושות עצמה למרות כל הזוועות, ולפעמים אני מחזיקה באמונות הללו, באמונות אחרות חזק מדי חלש מדי
אני לא מספיק לא מספיק חזקה לא מספיק נכונה לא מספיק נותנת לא מספיק חווה אני הכי הרבה הכי צודקת הכי אוהבת הכי בטוחה הכי נכונה לי אני לא עצמי בתוך הרגע אני רק כאן ועכשיו וכל כך עייפה
אני יוזמת ועוזבת, יוצרת ונשברת צוחקת ועצובה, כואבת ויפה דואלית ואחת, מתכננת וספונטנית באור היום - מובילה ועצמאית, מנהיגה ובטוחה ובסופו - …

יש להביא אור לעולם יש להביא אש

Image
יש להביא אור לעולם יש להביא אש לעולם יש אור קטן לפעמים יש אש גדולה לפעמים יש אש במנהרות שלנו אנחנו מרגישות בטוחות מרגישות מוגנות וכועסות וזועקות שיש אש, יש אור, רחוק רחוק יש אור יש אור וצריך לקרב אותו אלינו צריך לקרב אותו אלינו צריך לקרב ביננו אנחנו במנהרות אנחנו צועקות אנחנו לא זזות אנחנו מפחדות מאור משקט משמחה אנחנו רואות בחושך נחמה רואות נוחות ונעימות והרגעה רואות בכעס, סיפוק ועשייה. השלמה. צדק ומחאה. יש אש! יש אש! יש אש והיא קרובה אלינו! היא בתוכינו! היא עושה לנו כוויות! מרוב החום שלה, מרוב הקור שלנו, מרוב העיוורון מרוב חוסר המוכנות מרוב שאנחנו קופאות במקום אנחנו לא רואות שהיא בפנים עמוק עמוק בפנים בתוך המנהרות שבתוך המנהרות שבתוך המנהרות שלנו שהן אנחנו ויש להביא אור לעולם אנחנו אומרות יש להביא אותו יש להביא את האש אבל אנחנו לא יודעות לשלוט בה אז אנחנו משתתקות, כי היא חיה מעצמה ואנחנו נכשלות עוד לפני שמנסות מכתירות עצמנו כישלונות מפוארים וזועקות זועקות זועקות שיביאו כבר את האור! שיביאו אותו!
Image
צליל הפעמון מהדהד בתוך גופי
אתם אומרים
חִזְרוּ הביתה חִזְרוּ
אל תוך הגוף
הדהדו
כמו הפעמון
כמו הנשימה
כמו הנשיפה והשאיפה
לרגע עמוק יותר
לעולם אוהב יותר
למשהו שעוצר,
חוזר,
משתנה וגדל.
צליל הפעמון מהדהד
חִזְרוּ הביתה חִזְרוּ
הדהדו

the sound of the bell resonates within
you say
return home return
into the body,
resonates
like the bell
like the breath
like the respiration and the aspiration
for a deeper moment
for a world more loving
for that which stops,
returns,
changes and grows.
the sound of the bell resonates
return home return
resonate