דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוגוסט, 2009

Independence

She exhales and her dirty cigarette smoke hovers over her face for a split second. She looks so mysterious with this gray smoke facade, so sexy, natural, not hiding under makeup, green eyes looking into a cold desert night, remembering old days in old countries, good memories in a distant life. Her smoke fades into the dark night, fades with the moon and the stars and the one tree in the lonely desert, the dogs inhale her exhale and their breath taints our sky. I often think about how we breathe each other in and out, how this clean air we need to fill our lungs is filled with each other's kisses and alcohol breath, smoke and the smell of deaths, the smell of births, the smell of North America and Antarctica, AIDS, weddings.

         She looks at me for a split second and then her eyelids flutter, butterfly wings with a mind of their own that reflects her exotic thoughts, and look past this fence, this cage, into the freedom that's so seemingly close, symbolized by …

desertwindscarrysand

How fitting that this wind greet me,
This sandy breeze control me,
Force my eyes to tear, then close,
I so slowly formulate my vagabond thoughts into coherent sentences,
It amazes me you’re still here to hear me.

Here, like nowhere else, one sees my growth,
My learning process,
Here, like nowhere else, you see my flaws,
My changing thoughts.

This wind has two facades:
Cool on a tired face and cooler with respect to the humidity-
And it still harshly takes lives,
Lies of its tame and nature and innocence,
Beware for dehydration creeps quickly with overconfidence in such winds.

It takes so much energy to keep these cataracted eyes open,
(this wind, this fatigue),
everyone flies but I stand still.
Still, you see?
I’m nowhere where neither you nor I thought I’d be,
But I can’t clearly see at any rate
So what of you am I expecting?

What a powerful wind!

What a might strong force…

I see nothing but particles of sand in the air, in the eyes.
The wind shrieks like bullets do,
Like mortar shells,
Yonder the sky sleeps,

נכדה גנראלית

הקלטת "נכדה גנרלית"
כשאבא בוכה אין יותר מה להסתיר,
האמת ברורה לחלוטין ולליבי כבר נמאס מבתי חולים.

לפני הדמעה היחידה שכמעט ראיתי, אמרת,
"ליטפתי את ידו ומסרתי לו את אהבתי,
את הבנתי כי ברצונו ללכת,"
ורציתי לומר שידעתי כשראיתי את מבטך האמיתי,
כשראיתי את אופן אחיזתך בידו החלשה,
את הריכוז שעינייך הפגינו עם התעצמות המגע.

נראה לי שלו יש יותר כוח מלי,
רואים את רצונו ללכת.

לאחות הערביה שלוקחת פרטים אישיים יש עיניים יפות נורא,
גדולות ומאופרות באופן עדין,
מבינות ורגישות לכאב של אחרים.
אך היא רק את תפקידה מבצעת,
מחליפה מספר מילים בערבית עם אחיות אחרות במחלקה.

יש פה קולות נוראיים כמו הריח שלא עוזב אותי גם אחרי שהלכתי,
גם אחרי שהתקלחתי.
בלובי אוכל מטוגן מנסה להסוות את הריח הזה של תרופות,
החייאות,ואני מנסה להסוות את העייפות עם כוס קפה מס' שבעים ואחת
בשבעים ושתיים השעות האחרונות, החצי-רדומות.

“everything gets reduced to filling out a form”

ידי מלטפת יד זקנה, מקומטת ומעווטת בדרך יפה,
שחורה משנים של עבודה קשה תחת שמש חזקה.
ידי מזרימה אנרגיות של אור ואהבה,
מרגישה שקשה לו עם המסכה,

picasso

"picasso" recorded it's your turn.
go.
"in muddy footprints i see faces
that Picasso would have drawn,
in dirty floors and
unwashed dishes lay the lies
and promises i told myself
in backwards orders,
with misplaced eyes,
glasses,
mouths.
and now, my turn's arrived,
and i've nothing to confess!
point taken.
i don't know what it is.
it's Picasso in my mind.
Van Gogh: self-portrait.
missing parts,
misplaced parts,
misinterpretation of an education
too-well carried out.
dirt piles up and i play,
a little girl amused,
like when i learned about
maps,
navigation,
topography in sandboxes.
i was so much older than a little girl and yet i still belong in sandboxes!
there i can pretend to be
Picasso,
there i can call this
'art.'
and i can't call it art anywhere else
because it's not,
it's not artistic in the real world,
and there,
there exists no ideal.
only confusion.
but of another sort-
not the kid described on these pages.
my pages.
my turn?
i've not much to say, not
that woul…

דשא

אני זוכרת כשהיינו קטנות
וישבנו בסוכה שקישטנו לבקשת אמא,
איך היינו מביטות דרך החורים בסכך
אל עננים שהפכו לכוכבים
בשמיים כל כך כהים,
כחולים,
כמעט שחורים,
והיית מראה לי את האיש שבירח,
כל לילה מחדש,
ואיך הוא מביט בנו בחזרה-
והיינו שרות:

i see the moon and
the moon sees me
so
we
see
אחד את השני



והיינו צוחקות
ומתגלגלות בדשא הירוק,
היפה,
המדגדג.

והיינו צוחקות


afterthoughts

before the sun rises your breath fogs
dewy windowpanes, sharply cold to the touch,
your fingers through the wool gloves,
ice on a windshield and cold air from this vent
until the car warms up,
until the engine heats itself. in this awkward sunrise your breath's sound is a savior,
a rumor of some distant memory in another
times like these you make me wonder,
our eyes clash,
we ignore the obvious, we must
hide this awkward thought, this
is in such plain sight! in the morning we go our separate ways,
when we wake we speak of mundane topics,
of things to hide our strange night.
maybe the next time you'll sit a little closer,
cough a little quieter,
smile a little softer.
maybe the next time your fog will chill me in another fashion,
maybe our eyes won't hide their curious glimpses.
catch me, if you can, it shouldn't be too hard when all of this is over.
your mystery!, in spite of the clarity, the reflection you are, this mystery!
the sun is rising, the heat in your car:
unnecessary-
like we are,
so…

שומרת עלינו

i
קולות של שיחות חד-צדדיות בטלפון
מתערבבים עם מוזיקה כל כך רחוקה,
קולות צפים,
צצים,
מתחלשים ומתחזקים,
מתנדנדים,
כמעט כמו מה שדמיינתי שקורה בינינו.
אמצע הלילה ועוד לא הלכנו לישון מסיבות שונות.
עוד מעט.
אתה תראה. והקולות מתרוצצים ואני כבר לא מזהה מה בפנים
ומה מחוץ
לראש.
אתה תראה?
קולות מתלחשים, חיים, מתים,
וממך אני חשה זרמים של חולשה,
של אמת נחשפת בחוסר רצון מוחלט,
קולות מובילים אותי, (צאתי לשלום),
קולות מאירים בלילה לבן,
ישנם שמתפללים,
ישנם ששומעים רוחות נושבות,
ישנם שמאמינים. היית מאמין?

אני צוחקת, אין ספק שאני אמשיך, זה לא משנה מה יקרה, ככה אני ממשיכה,
וזו אמת!: אני רק צוחקת כשהגוף מרגיש,
כשהגוף מרשה,
והוא מרגיש המון.
קולות של מתעוררים, קולות זורחים
מעל ירח, כוכב, ענן, קולות זורחים
מעל ארמונים אגדתיים,
עיניים נפקחות,
נסיכים ונסיכות מתהפכים במיטות ריקות,
פרחים מתפתחים מול אור ששונה טיפה מהאור של אתמול,
קולות שוחים לחוף של חול מלוכלך,
קולות נשפכים לזרם, נסחפים בדרך,
נאספים כמו צדפים על ידי ילדים קטנים.

ישנם שנרדמו שנית, אבל אני את שלי פספסתי בפעם הראשונה.
ישנם ששומעים זמרי ציפורים ומתגעגעים,
ישנם שלא מבינים, לעולם לא יבי…

rainrumor

"rainrumour" recorded the raindrops on my windshield look like shards
of broken glass, sharp to the touch when
reflected on by all the other blinding
headlights
hers was a black truck, wet in the rain, looking
rough and sexy in the sweaty love-
making sort of way
i thought about how she had written me that note,
a secret, and how she had torn it up and
then thrown it out after i read it. It was a
whisper, that secret was, a whisper of the
love and trust she still harbored for me.
maybe we won't fade away, but these are the reasons
i'll cry if we do.














משתעלת

הקלטת "משתעלת" בנשיפה שלך אני מריחה
סיגריות, בירה, סמים,
מוזיקה שזורמת בתוך הורידים.
ברחבה של העין השלישית בתחנה המרכזית
אני יושבת עם מצלמה ובוהה
בכל האנשים המוזרים שבטח חושבים את אותם הדברים
עלי.
אתה:

נושף, ואני:

משתעלת.
איך הגענו למצב כזה?
כואב לי הראש מרוב הסחרחורת
שאתה גורם,
קר לי כי אין לעירייה תקציב
לחמם
את התחנה המסריחה הזאת.
אבל המוזיקה בוריד שלך בטח מחממת,
ממכרת,
כמו השמש ששכחה לזרוח הבוקר,
כשאותה חיפשתי דרך השמשה האחורית
המלוכלכת באופן תמידי.
העדים שאנחנו מפעילים עולים ומסתבכים בריבים של עצמם
אך אצבעותי כבר קרות ממזמן
ואתה לא עוזר לי בכלל,
ואתה לא חושב שהשמיים יפים
כשהם כל כך כהים, כשרואים
שהעננים כבדים,
מלאים בטיפות גשם תמימות.
מדהים באמת רק חבל שאתה מפספס,
חבל שאתה שיכור מדי בשעות הבוקר,
בסופה הפרועה,
כדי לראות את ההבדל.
והמסורת ממשיכה:
אתה:

נושף, ואני:

משתעלת.
איך לכאן הגענו, אחרי כל מה שעברנו?
אני לא מבינה אותך, לעולם לא אבין,
לא מבינה איך אתה יכול לחכות 20 דקות
במיטה אחרי שהשעון מצלצל,
לא מבינה איך אתה לא מתנצל,
לא מבינה איך אתה בחיים לא בוכה.
אז מה יקרה,
עכשי…

your screaming cigarette smoke

your screaming cigarette smoke rises and i,
in anticipation,
know not
what
to make of you and your-
my!
my misinterpretations of you.



your exhale clouds my kingdom and i
am walking with intention,
trying
not
to mention
that my bloodstream is swimming with-
(drowning in)-
the friction
between us.

soft-spoken?
a shady spectacle,
that cigarette is,
exploited by your splendor…

bear with me! I’m
baring my soul, your
spirit-
[make me drunk on your truth!] i
know it-
(tho’ hidden by soft petals,
pollution—{your
body}) – exists, it
is brimming, is
dancing
at the edge of
your smoke, (your
exhale clouds) my
vision,

…, my apocalyptic intimacy:
pure, untainted thought
shared in mind- (no words required)-
a b s o l u t e l y g r o u n d e d !



your
inhale, (i
watch you dying!), you’re
still alive, my
(cough) inhale, I’m
dying!- you’re
watching and I’m
still alive,

on the brink of chaos, i
watch,
on the brink of perfection, i
write
you
with
fragility,
but speak
in harsh ironies- you
do affect me, i
regard(less of) your
opinions,
the ones clouded by the o…