דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ינואר, 2010
כשהחלון נטרק אני שומעת פצמ"ר,
נזכרת בפעם שאחד נפל מרחק מאה מטרים ממני. שטח פתוח, א.נ.א.נ. ואז אתה בכעס בועט בדלת והרעש מהדהד מהדהד מהדהד in your head הכל, זה הכל בראש זה מה שאני תמיד אומרת אז למה היום פחות מיישמת? לא מאמינה, לא קולטת, כותבת את המציאות עם רווחים ענקיים- שתיים, שלוש מילים לשורה, בממוצע- כדי לדעת שזו היא אמת.
בחדשות הזכירו עוד נפילה.
בודקת את המיקום, בודקת ש- א.נ.א.נ., ומכבה את הרדיו השקט כדי לצלול אל תוך תהום מחשבותיי הצר, המר, המתרגש והמגיב מהבטן (היחיד שלו אני מאמינה בכל כוחי, בעל כורחי).
אתה צריך לגור לבד, אתה יודע? צריך לדעת מה זה שטף המילים בו אני שוחה- בעצם, אני לא שחיינית משהו, אני פשוט משתדלת לצוף. אתה צריך לדעת לשחק עם מילים, לבעוט בהן, לחלק אותן לשתיים, לשלוש, לכדרר אותן בין שפתיך, להרגיש את גלגולן על לשונך. אתה צריך לא לישן עד שעות הצהריים, לא להיות אחד מאלה שאני רואה, כל יום, בתדהמה, שותה שוקו משקית ואוכל לחמנייה- ב א ו ט ו ב ו ס. אתה צריך להעריך מוזיקה ואת זה שאני אוהבת לשאול, ממש לחפור, לפתור בעיות טכניות וללמוד מהן להבא. אתה חייב לאהוב את השיער המתול…