דלג לתוכן הראשי

בטח מעניין כאן

בטח מעניין כאן, השיכורים באים בלילה
ומתוקף תפקידך אתה מוכרח להיות נחמד, לשמוע את סיפוריהם בארבע לפנות בוקר במקום לפנטז על חברה שלך והמיטה הרכה שמחכה לך
אבל בטח מעניין כאן, השיכורים לא מפסיקים לדבר, לצחוק, להשתולל ולצעוק
ואני חושבת לעצמי,
אני צריכה להיות יותר יצירתית במה שאני כותבת
בטח נמאס לך לשמוע את מחשבות כל מי שסובב אותך
אנחנו הרי מסתובבים מסתובבים מסתחררים, בקצב איטי מתעדים עם הריחות של השתן של השיכורים
מסתבכים בגלים של המוזיקה מההופעה הצמודה, הרעש הזה שמישהו שילם עבור להיות בקרבתו
ולא בקרבתנו

את טוענת שלמדת דקדוק אז את יודעת שפה זה מ"ם עם נקודה בפנים ושם מותר להוסיף מכף
אבל אצלי על הדף המכף הזה מכוער, אני אוהבת פסיקים בלבד, אפילו נקודות לא מקשטות את מילותיי
ואת תוקעת לי מבט של

אבלאתטוענתשאתרוצהללמודדקדוקאזצאיולמדי

ואם זו היתה שיחה טלפונית הייתי כבר מזמן מנתקת בלי לומר שלום אבל את עומדת כאן מולי והראש קצת מסתובב כי המוזיקה
חודרת אל תוך העצם ובעצם,
לאאיכפתלי מה אמרת על דקדוק, איתי הפסיקים מדברים ולכן אין טעם לריבים האלה, הרי
כולנו פה מחכים למשהו גדול יותר לקרות אז מה זה משנה אם תוסיפי מכף או נקודה
במילא אף אחד מלבדנו לא יקרא
את השטויות הללו

כשהאוטובוס פונה לרחוב שיכול להיות מוגדר כגבול שכונתי, אני
מחייכת מתוסבכת מנסה להיזכר ביצירתיות, מנסה בכוח שתבקע ממני,
שתבכה אתה ממני, ממעשיי האליטיסטים, אני נזכרת שמחכה לי דירה חמה בלי מאוורר או מזגן והקיץ הזה מתיש אותי, ממית אותי, ממיס אותי לאט לאט לאט לאט לאט אני עוצמת עיניים ועם כל פנייה חדה מתארת אם עכשיו לילה אז יום ואם יום אז לילה, המסלול המוכר גורם לחיוך בתוך התסבוכות שלי, אני
מדמיינת אנשים שמוכרים סתם מההסתובבויות שלי
וקוראת לשכונה הזאת באמצע תל אביב
בית
עם מכף לפני ואחרי המילה המוזרה הזאת, או עם פסיק אחרי, זה לא כזה מפריע לי
למרות שתמיד אדע שהמכף הזה מכוער מדי בכדי להישאר בתוך שיריי אלא אם אני רוצה להראות שמישהו קוט- אבל בזמן האחרון אין אדם מספיק קרוב, מספיק מקשיב כדי לקטוע
גם לא כדי להבין
אז אשב לי פה לבד בלי מכפים, אוסיף כמה שפחות
פנקטשואיישן
וגם זה לא יהיה כל כך משנה, זה שעברתתי עוד מילה בלועזית
אחרי הכל עליתי ארצה רק לפני מספר שנים, וגם אם המספר הזה הוא רוב חיי זה יישאר תירוץ לעד

אבל עדיין, תנו לי דקדוק! תנו לי את החופש להרוס שפות רק מפני שאני מכירה אותן מבפנים!

תנו לי את החופש להמציא חוקים להמציא סיפורים להמציא סיבות חדשות לכתוב נושאים חדשים, תנו לי את החופש לזלזל בשיכורים ולשקוע במקומות מעניינים
אבל אין כאן, בעצם, מקומות כאלה מעניינים
זה רק האנשים שגורמים לעינויים האלה, רק השיכורים בשעות הלילה הקטנות שגורמים לי לחשוב שאולי יש לי פה נושא חדש
אך מהר מאוד הטעות מתגלה ואני, רוצה להיות חדשה אבל לא מסוגלת
ממשיכה לכתוב במחברת הקטנה שלי
ממשיכה לחשוב שאמא בטח חושבת שאני קצת יותר משוגעת ממה שהיא התכוונה להוציא ממנה

קצת יותר מעופפת ממה שהיא בימים הטובים והיפים, היתה

אבל קצת יותר מדי דברם כאלה, אני רק לפעמים:
רק כזאת כשמדובר ברגשות בתחושות במגע וכתיבה
מכף/פסיק
נקודה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

והיה זה סוף היום

והיה זה סוף היום והשמש שקעה מכבר ונהיה חושך ופתאום, צץ אור קטן כמו שבא לומר ובעצם, להזכיר שאין האור כובה בעולם מלבד כאשר אנו נכנעים לו.
והיה אביב והיתה יציאה מהחושך והיו לנו שבילים ספורים לבחור ללכת בהם ובחרנו ובחרנו שוב וביקשנו לשנות. ואז האור הזכיר: ניתן לפלס דרך. ניתן לייצר מקום נכון לצעוד בו. ניתן. אם נבקש. אם נדע.
והיתה זו תחילתו של יום והשמש החלה לצבוע שמיים בצבעי הסגול האהובים עלינו כמו מחייכת היתה השמש כמו שאנחנו, כך היא היתה
ונפלה התובנה והיא שטפה החוצה את כל הכאב המבלבל והיא נפלה כמו מן השמיים טפטוף קטן של אור כמו גשם שהזכיר בלחש: היי את. היו אתם. אין שום דבר חשוב מכך. אין החושך הוא או היא או מישהו מלבד מקום בלב שמאבד את צבעי החיים וכל שעלינו לעשות הוא לזכור שאנחנו אור ובאור, יש את כל הצבעים.

אישה יודעת

אני אישה יודעת ובפנים אני ילדה אני אישה אוהבת ובפנים אני בוכה
אני אישה שמתבגרת וילדה שנהיית קטנה ילדה שמתאהבת ואישה שמחליטה אני אישה מתפתחת וילדה רגישה ילדה מתרגשת ואישה פתוחה
אני ממלאת את החללים של גופי ברגשות מכל הגוונים בצבעים יפים מכל הקשתות, בדמעות, בעצבים, בהצדקות ממלאת את הימים בעשייה, את השבתות במחשבה את הלילות בדאגה
אני שואלת שאלות את היודעות ואת שלא, מצהירה הצהרות, חוזרת במעגלים מסתובבת ברחובות ופונה פניות חדות אני שואלת שאלות על החיים והעייפים
אני מאמינה באלוהים אבל רק כשהיא מפוזרת בכל הכיוונים אני מאבדת חברות ועוברת שינויים גדולים וקטנים מאמינה בעולם שלנו, ביופי שבנו, באנושות עצמה למרות כל הזוועות, ולפעמים אני מחזיקה באמונות הללו, באמונות אחרות חזק מדי חלש מדי
אני לא מספיק לא מספיק חזקה לא מספיק נכונה לא מספיק נותנת לא מספיק חווה אני הכי הרבה הכי צודקת הכי אוהבת הכי בטוחה הכי נכונה לי אני לא עצמי בתוך הרגע אני רק כאן ועכשיו וכל כך עייפה
אני יוזמת ועוזבת, יוצרת ונשברת צוחקת ועצובה, כואבת ויפה דואלית ואחת, מתכננת וספונטנית באור היום - מובילה ועצמאית, מנהיגה ובטוחה ובסופו - …

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי מִבְּלִי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ בְּרַכּוּת, דַּוְקָא עַכְשָׁו.
אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי בַּדְּמוּת שֶׁל רִיב שֶׁהָיָה לָנוּ יוֹם אֶחָד בָּרְחוֹב אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת עַכְשָׁו הִשְׁתַּגַּעְתִּי כָּעַסְתִּי עָצַרְתִּי אוֹתָנוּ בְּאֶמְצַע הַהֲלִיכָה הַלֵּילִית נִדְמֶה לִי שֶׁהָיָה זֶה עַל יַד הַתֵּאַטְרוֹן אַךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁזִּכְרוֹנִי מַטְעֶה, הֲרֵי הוּא רָחוֹק מֵאֵיפֹה שֶׁגַּרְנוּ וַאֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַיָּרֵחַ, אוּלָם יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָיָה וְאוֹתְךָ, כָּכָה, בְּהֶלֶם, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.
יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי בָּאֱמֶת נִבְהַלְתָּ מְעַט אָהַבְתָּ יוֹתֵר הִזְכַּרְתָּ לִי אָז מִישֶׁהוּ אַחֵר שֶׁרָאָה אוֹתִי, כָּכָה, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עִם כָּל הַצָּרוֹת, עִם כָּל הַשֵּׁדִים.
אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי וְאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל יְדִיעָה, אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁחָלַמְתִּי עָלָיו אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגָּמֵר אוֹתוֹ רֶגַע מֻזְכָּר דַּוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא, וַאֲנַחְנוּ אַחֵר כְּבָר כֵּן, צוֹעֲדִים בַּנְּחִישׁוּת וּבַפַּחַד שֶׁל הַחַ…