יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

(photographs)



 

  


i take photographs with
my eyes as shutters,
of photographs my camera would have captured
this is my space
this is my light
this is my everything from the inside



התבוננות

התבוננות ! / ! התבוננות ! / ! התבוננות /
/ התבוללות / השתוללות,
השתוללתי אתמול אבל המערבולת היתה פנימית
והסערות התפרעו
מהקצוות של הלמטה עד החוטים שנפרמים למעלה
אבל הכל בפנים והשערות עומדות על גבי כל הדרך מ-
הכתר של הראש עד האצבע של האדמה
שמשקים אותי דרכה,
כשמשקים אותי זה כמו כוחה של היצירה
ועוצמתה של הבריאה,
של אלוהות,
של הקשבה והתבוננות והעבודה המרפאה
 . . . וזה הכל בפנים:
גם כשמסתכלים החוצה,
זה בעצם מבפנים,
והשקט המוזר שלפני ההתחלה
והרעש בין השתיקה שצועק משהו מעורבב של התרגשות וגם של לחץ
וצחוק שמתגלגל מעבר לאוזניים, מעבר למותניים, מעבר לשעות שבין הערביים,
מעבר לתובנה, מעבר לזמן שיש בצהריים
שמפסיק את העולם ולנקודה אחת תמימה:

כ ל   ה ע ו ל ם   ע  ו  מ  ד   

שתול על מים.
שורשיי נאבקים למצוא קצת אדמה
להבותיי רוקדות עם חמצן ובכל זאת פוריותן נעלמה,
משתזפת על גג בדירה ישנה,
השמש נמרחת, / , נמתחת / , / רוצחת עוד קצת מהקרח
שמתחבא בבפנים של הורידים
שמקשטים עצמות שרופות עם שריטות
של קעקועים שנחרטו עמוק מדי

אני מרגישה את עצמי ואני
רותחת ( ! )
זה מפתיע כי עוברת כאן צמרמורת ואני במערבולת שהיא פנינה נדירה מבחינתי,
היא תמונה אקטואלית של ההבדל בין מי שאני רוצה להיות לבין מי שאני מראה שאני ועכשיו,
אחרי שנה,
כבר לא כזה פשוט לומר לך שלום,
כבר לא כזה פשוט  ל   נ   ש   ו   ם   .   .   

אני לומדת מחדש וגם לומדת לסלוח,
בעיקר על כך שאני אחרי שנה חזרתי לגבולות המוכר,
קשה לי לקבל שזה מותר
ועכשיו יהיה זה המבחן המפוסטר של המחר
של הבלגן שאני כותבת
של הדברים המוזרים שאני חושבת
של איזה עולם משוגע ומדהים ומפגיש ונותן וצועק ואוהב ומבקר יש לנו

לנו,
כי אנחנו יחד,
כי למרות הכל
זה הפחד שמבודד אותנו, שמפצל אותנו, שדורש שנפריד עצמנו
ונגדר
וניעדר
ונעטר

ואולי ביחד,
(כנגד הפחד)
נתחיל ללמוד לנשום.