יום רביעי, 7 בנובמבר 2012

פעל



 בגדיו של הבוגד במעשה הבגידה למעשה הביגוד בריקוד במהלך ההרקדה,
הרקדן הרוקד שמבטיח להכתיב את התורה ותוך כדי כתיבתו האמינה הוא מאמין,
(מעמיד פנים לפחות,)
במעשה האנושי של הריקוד של הבגידה וכתיבתו בצעדים
ברורים ברורים,
אחד אחר השני,
אחד אחר הבלתי אפשרי,
אחד בתוך השנייה
שעוברת מבלי שתשים לב בכלל
למה שיש בתוך המיטה,
הליבה של המתח בקריעת הבגידה,
בגדיה נפשטים וליבה נקרע,
הכותב מקריא/
קורע כתובות שקוראות לבבות וצועקות האשמות.

אתה נכנס ועם כניסתה היא זועקת בראשה, נשיכה קטלנית בשפה התחתונה,
דמעה מחפשת אוויר ולא צולחת
בזחילה אפילו לא גומרת את המסע עד לפינתה של העין האבודה,

הכניסה מכניסה ספקות והנשיכה מטעה.

השקיעה אל תוך החושך שנמשך מאחורי הריסים הסגורים,
התריסים המורדים של החדר,
הריח המדביק של הסוודר ששוכב בצד,
לבוש כבגד לשעבר,
(בוגד,)
החשיכה כמו הכתיבה כמו הקריעה כמו ההרקדה והמשחק נמשך באי הבנה,
אחד מחייך השנייה בולעת דמעה,
האחד מתפוצץ השנייה מסתתרת,
הלחיצה מסחררת,
האחד מחייך השנייה מאופרת

נובמבר



כשאתה נכנס מבחוץ לבפנים
אני לא יודעת למה
אבל יש לי דחף לבכות
שנתקע איפשהו בין
המגע לאצבעות

כשאתה בא ויודע אותי אני נושכת את השפתיים,
עוצמת את העיניים,
מחכה למחשבות שנמצאות בראש
לזלוג למטה ולדעת את האור