דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוגוסט, 2013

כותב למגירה

אני כותב למגירה, הוא מסביר, נבוך. לפעמים ככה סתם יוצאות לי כמה מילים על הגב של דף טיוטא ואני שומר אותן במגירה, אבל בדרך כלל אני זורק אותן לפח. אין לי מחברת, לא, זה סתם. לא רציני. ורק בשבילי. לא, לא ראו. גם לא ייראו. הן מילים ריקות; יש לי מילים ואין לי תוכן. זה איפור: יפה אבל רדוד שזה בעצם הופך את זה למכוער. אז לא, רק למגירה. מה? לא, אני לא יודע להגיד את ההיפך מלא. לא יודע, לא רוצה, מה זה משנה. אני והמילים שלי, אנחנו מספיקים אחד בשביל האחרות. אנחנו עולם ומלואו, רק שלנו, אנחנו...                                                 בריחה. בריחה לעולם ריק מתוכן. כלום, אין שם כלום, בתוך המגירה הזאת. כמה דפים עלובים, זרוקים, כתב יד בלתי קריא ושקט שלא ידעת שהוא קיים.
וזה נפלא

סוף

היה, ונגמר, הוא אמר, הזיז קצת את הכפתיים ונעצר. אין עוד מה לומר, אני חושבת, הוא צודק ובכל זאת אני חושדת שיש עוד, ואני רוצה שהוא ימרוד במילותיו הקודמות ויקום ויצעק: אני טועה! אני אוהב! אני רוצה! אבל אני יוצאת מהרהוריי והוא יושב לפניי והוא – שותק. בראש הוא צועק ופה, לידי, הוא – שותק. נגמר | נגמר | נגמר, המילה מהדהדת ואני מפחדת שזו היא מציאות, מקווה שהיא נפרדת מהאמת האמיתית אבל שוב אני מתעוררת: הוא מולי ואין לו מילים נוספות, וחשוך, חשוך נורא פתאום, ואני מסתכלת על פני התהום ואין בה אפילו מים ובינתיים שקט. הוא זורק אבן וכמו מקודם הצליל מהדהד מהדהד מהדהד והקירות ריקים כמו השקט שביננו, הוא ריק ואנחנו עומדים, לא זזים, הכל עומד והאוויר מחניק ואתה פתאום כל כך מעיק ואני צריכה שתלך תלך תעוף מפה תטרוק את הדלת, לך!, אני לא מסתכלת עוד שנייה אני בוכה ועדיף שלא תהיה כי אז תראה שלמרות הכל אני

רוז אבסולוט

אני רוצה שנכתוב מוזיקה ביחד, היא מתחילה,
נכתוב מוזיקה ונמשיך לשכב ונחיה באשליה שכשאחד מתאהב במישהו אחר, זה יהיה בסדר, ואז זה יהיה ממש כמו סרט ואנחנו נרגיש אמיתיים כי סרטים מכתיבים לנו את החיים והפסקול יהיה המוזיקה שכתבנו אנחנו ואנחנו נתרגם את הכתוביות והתרגומים יהיו שונים כי פתאום נתחיל להבין את החיים אחרת, ואז השורה האחרונה תהיה מיוחדת כי ככה היא תמיד והסצנה הנלווה תהיה של סוף שמח וגם השיר יהיה, שמח, עם גיטרה קצבית במקום דואט של פסנתר כבד וצ׳לו, והמוזיקה של הקרדיטים תהיה אינדי מגניבה שאני הכרתי לך או ההיפך ואנחנו נחייך והכל יהיה בסדר כי נביט בדיעבד,
היא גומרת, ונצחק ביחד