כותב למגירה

אני כותב למגירה,
הוא מסביר,
נבוך.
לפעמים ככה סתם
יוצאות לי כמה מילים על הגב של דף טיוטא ואני שומר אותן
במגירה, אבל בדרך כלל אני זורק אותן
לפח.
אין לי מחברת, לא, זה סתם. לא רציני.
ורק בשבילי.
לא, לא ראו. גם לא ייראו.
הן מילים ריקות; יש לי מילים ואין לי תוכן.
זה איפור:
יפה אבל רדוד
שזה בעצם הופך את זה למכוער.
אז לא,
רק למגירה.
מה?
לא, אני לא יודע להגיד את ההיפך מלא.
לא יודע, לא רוצה, מה זה משנה.
אני והמילים שלי,
אנחנו מספיקים אחד בשביל האחרות.
אנחנו עולם ומלואו,
רק שלנו,
אנחנו...                                                 בריחה.
בריחה לעולם ריק מתוכן.
כלום,
אין שם כלום,
בתוך המגירה הזאת.
כמה דפים עלובים, זרוקים,
כתב יד בלתי קריא ושקט שלא ידעת שהוא קיים.

וזה נפלא

Comments

Popular Posts