יום שישי, 25 באוקטובר 2013

חורף

 הקור מתחיל לחדור
אל
מתחת לעצמות
מתחת לאצבעות
מתחת לעור
אני מעבירה
צמרמורת מתחת
לאור
יושב החושך
והוא גדל אט אט
מתחת לגדרות
מתחת לציפורניים
בין הריסים לעיניים
בין הסדין לשוקיים
בין ירך לירך,
במקום הזה שבדרך
כלל
חם שם,
עכשיו הקור
מתחיל לחדור
והחורף
מתחיל להיות
אמיתי.


יום ראשון, 20 באוקטובר 2013

jerusalem

your streets smell of vomit and anglo-saxon residents,
of locally-brewed beers and twenty-something-aged, dread-locked children
rolling joints, sound of their laughter,
our sighs of content and sighs of remorse,
of musicians in rooms where the pipelines are clogged,
and no one ever comes to fix them
properly

your streets see the kindness of strangers,
the bias of lovers,
the colors of black
and white
and nothing-in-between besides,
at times,
the red of blood-
shed,
the blue of
veins.

your streets fade of rust unlike elsewhere,
taste of heels dirtied by dust and by snow,
crowd by temporaries who disregard each other in the street,
stir like languages whose tongues never mix,
never intermarry, inter-bury,
interlock,
interestingly enough,
though the space which they share seems,
between the silences,
noisy like none have imagined.

your streets,
they smell of love,
they breathe in magical pollution and historical lies,
politicians with ties who've walked these paths paved
four thousand years.
they smell of wars,
of snow and sleet and feet that meet each other,
embarrassed and shy,
of weddings and births and family sighs,
of funerals and run-aways and opened-up skies,
religion and tension
and practiced ascension,
pent-up aggression
that hides under pride.

your streets, they are above the roots that we have planted
knowingly or un-,
they are beneath us,
at times constricting the claustrophobic,
at times reminding the romantics
of the remains for which we need to fight.




יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

ניצנים


עוד סערה החלה ברוחות ערות
וחלפה כמו סרט ישן בשחור-לבן.

התחלנו עם גשם ראשון כבד וסוחף,
שוטף,
יוצר אשליות של מקומות יותר נוחים וצלקות שנשכחות מהר מדי,
גשם מפתיע לקראת סוף הקיץ.

הקרירות הגיעה מהר מדי,
החורף כבר פה ואפילו לא הרגשנו את הסתיו.
כמעט שלג,
כמעט שלא הרגשתי,
הרוחות מחליפות כיוונים ואנחנו עפים,
עלים שעפים מהענפים,
מתנתקים מהשורשים,
עייפים.

טיפות גשם מתחילות לרדת שוב,
הפעם קר.
בפעם הראשונה,
הוקסמנו,
נדהמנו,
נסחפנו איתן.
הפעם צריך מעיל, כובע, וצעיף.
צריך שמיכה אחת לכל אחד מאיתנו
ושתי מיטות נפרדות
וסרט ישן
שיעזור להעביר את הזמן קצת,
עד הסופה הבאה.