"the thoughts that had fallen from my head"

היית יציבות ואני הייתי בעננים
היית קרקע כשאני חיפשתי שורשים
ועכשיו פתאום
האדמה רועדת הרעידה רועשת הקרקע נפרמת ואין שמיים מתחתיי

היית אבן ופעם ראשונה
היית חזק ונפילה עיוורת רכה
ועכשיו
האדמה רועדת הרעידה רועשת הקרקע מתפצלת מתחת לרגליי

because even if we say nothing and do nothing more than lie beside each other, the space between us speaks, our bodies (eyes closed, thighs close) speak for us, exchange vibrations we can't see through an atmosphere we exhale into, in- hale out of, where vibrations of our music run on playgrounds unseen and build houses invisible upon which we grow together and apart