יום שבת, 22 במרץ 2014

בהשראת סגנונו של האחר

 בדיעבד אני רואה שאתה אבוד, ואני אומרת תודה שלא הספקנו להתחיל לפני שזה נגמר.

אבל תדע שתוך כדי, המחשבות שלי סיפרו לי את מה שקורה, והן אמרו לי שאתה מדבר ושהקירות שלי מתמוטטים כמו החומה של פינק פלויד.
כמו החומה של ברלין.

ובמקביל, החומות החדשים נבנו בבת אחת, והבנתי תוך שדיברת וחשבת שאני מקשיבה, שזה לעולם לא יהיה אותו הדבר שוב.

אני לא יודעת מתי התחלתי ללמוד לשקר. זה נראה לי חדש.

אם אתה חושב שזה עליך, זה לא. אנחנו לא מספיק רחוקים כדי שאוכל לחשוב עליך בדיעבד,
וברגע זה,
אני עוד אוהבת אותך.


יום שישי, 14 במרץ 2014

7

how we cried
how cold it was outside
how we let the weather bite our skin
how nothing mattered anymore
 how the days kept happening and nights existed and
how slumber didn't
how we surfed in a sea of familiar eyes
with the same miserable expressions
how there was alcohol
and we drowned ourselves in it
and in each other's spaces