דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ינואר, 2015

i sleep through you

I sleep through you I sleep you out of my body. I slip you on, try it out and slip you off. slip. trip. fall (you do) and I breathe for the first time. watch, and sleep you off.

at the end of the day | בסוף היום

reach/cradle

I walk my path without skin, barefoot on sunbathed dirt and rocks and asphalt, blind from the wind ing curves.
it is a mountain. the higher we climb, the more separated we get, the farther you split. we reach out, all of our bodies concentrated upon this task, we reach out, and still the separation stands.
I don't see what lies beneath your face; I don't hear what calls underneath your words anymore.
the path narrows. I climb, skinless I walk it, the sun gets closer and you drift away. without walls, the sun can burn, but it can also rise with energy stronger than we've known before.
it is a choice: barefoot and skinless is scorching and beautiful, powerful and desperate.
I look back. you are faraway, but you no longer reach for me: you cradle, and I feel your warmth. I am maturing. I am immature

אותיות נופלות

עייפה אך ערה אני כותבת אותך ופתאום, עברית, והבית מלוכלך, וכאב בטן.
אנחנו לא סתם נפגשים, אנחנו מתוזמנים אחד עבור השנייה, מתוזמנים וכל שנייה שחולפת: חשובה. אם הייתי פוגשת אותך באיחור של רגע אחד, כל החיים היו נפרסים בפנינו בצורה חדשה או ישנה או אחרת.
עייפה אך ערה ופתאום כל כך הרבה עברית, מילים חדשות וקצב איטי מהרגיל. החורף משפיע על האצבעות והן לוקחות את זמנם המתוק, חושבות וחושבות וחושבות ואני מבינה שהן, כמוני, מתבוננות מחדש על הכל. מחליטות מחדש את הכל.
אנחנו שואלות שאלות ובקושי עונות תשובות לפני התהייה הבאה, מחייכות כי זה קסם, ואהבתנו מתגברת. השאלות יודעות לחבק כמו שזרועות מעולם לא ידעו, הן יודעות לתמוך, לעטוף ולשרוף את כל העולם מלבדנו. הן הרי עשויות מילים, אותיות אותיות, הן הרי מרכיבות שמיכות עבות במותו של החורף, הן הרי... מובילות אותנו לאמת, בשביל פסטורלי שקט.
עייפה אך ערה אני כותבת אותך, הבית מלוכלך, והמילים רצות רצות, מעגלים של אבק על הדרך. עפות עפות, רוח של מלאכים שסוחפת. כשהגשמים יבואו, המילים יפלו מהשמיים, ואנחנו נתנשק כאילו לא אהבנו אחרים, בינתיים.


שנות אור

שנות אור עומדות ביננו
כמו חומות העיר העתיקה,
שנים רצופות ברגשות שנחשפו עם השמש שמתקרבת כל שנה,
רצופות בשינויים של חורבן ובנייה מחודשת
כמו אבניו המרשימות של הורודוס
וערבובן עם האבנים המחודשות והחומה הפגועה.
אינני בטוחה אם אני טועה,
שומריה של העיר קיבלו משכורת עלובה
ובקושי חוו אמונה,
ואני מאמינה,
מנסה לפחות,
שאנחנו נביא את השינוי בעצמנו,
כל עוד נוכל לבנות מהמרכז החוצה,
להפשיל את הקצוות ולהפשיט את השכבות
אפילו בחורף מושלג.
שנות אור עומדות ביננו
כמו חומות העיר העתיקה.
שנים של ייאוש ואובדן ושבירת לבבות,
של גשמים וברקים וסופות,
ואני מרחפת עם ענני הטיפות,
מסתכלת דרך שכבות האור,
ומקווה למצוא אדם נוסף-
אף אדם אחד בלבד-
שיודע את הפער בין העננים לאדמה.
שנות אור מפרידות ביננו
אבל עוד לא איבדתי אמונה.
שנים של פערים
של אבנים שלא ניתן לשנות את מיקומיהן,
ועדיין
יש בי תקווה.
אני שונה והשנים שמפצלות אותנו מאששות את תחושותיי:
אני משונה ורחוקה ורואה זווית אחרת.
כששם חושך אצלי אור וכשאצלי שחור אז שם כבר שמש,
אני אומרת אמיתות בוטות ואצלכם זה נשמע קצת אחרת,
הבדידות שאני סוחבת היא משקל כבד שם למטה אבל אצלי היא פשוט חלק מן המסע:
אני מקבלת…

falls

for words which water the earth that we step on, for letters which make up the dust, for sentences which create spaces for dialogue, for silence and tension to search for your eyes searching for mine It is not unkind of the soil to thirstily crave words, mind you, not some kind of trick that it plays to be A man of charisma, a man of charm and a woman beside him who's cautiously calm I have a dangerous love of falling, she whispers, soft enough to hope that he hears and still, to let him evade reality and her fears. I have a vicious cycle and you're probably in it, she thinks loud enough to later use this as evidence, and still, to indulge the imagination. for words, they water the soil of life, they oxidize carbon and expand our lungs. for fragments, they take away my breath and delude my existence, for breaths, they take away my words and my visions. for Silence: It is my truth, Even for a woman of words. Even for a woman of fervent falls

בואו

i
כשיבואו אלי השרידים של הרגעים הכי קשים, אחבר אותם יחדיו וארקום שרשרת יפה לענוד על גופי למזכרת.
ii
כשתבואו אלי, בין סדינים ובין שמש, בין קשתות ובין הירך שלי לשלך, אחבק אתכם קרוב קרוב ואשקע אל תוך כתפיים מוכרות.
כשיבואו אלי הרגעים שהוטבעו, אחבר מהם מלודיות לשיר קליט עם מילים לא ברורות כדי שלא תבין את התוכן, ואמשיך לדמם דם דומם בדממה.
iii
כשתבואי אלי, אהיה מוכנה.