יום חמישי, 28 במאי 2015

traces

of
bombs
of
memories
of
traces surround us
all the time
smoke
smoke and security force fire and
traces
of memories
traces
of colors red
and black
and scorched bodies
and sad songs
and smoke
which rises from the outside
and penetrates in
and mother and father are
crying
because they are no longer
traces
of
love
which shatters
with the blood of the
traces
of the heart
which shatters

traces
of a girl
in a green uniform
running in flip flops,
the second before
she arrives at the shelter,
falls
convulses
traces
and "Tzeva Adom" [the public announcement of a mortar shell falling, lit: "color red")
traces
and post trauma
forever
traces

and screams
(forever)
traces

traces of voices
traces of bullets
tanks that wake us up in the night.
traces of curses

of media reports
that create drama for pleasure
for traces
of our laughter
traces
of the angers
of the fears
of the dead.

the traces are in the air.
all the time.
in all directions.
in the air there is no distinction between
the traces of the enemy
and the traces of the enemy
of the enemy.
they're all just wrinkles
cuts
fears.

traces of faith
shatter in the air
between the clouds
traces of rockets
of stones
of hate.
traces of evictions
from houses
of destruction
of second-grade citizens traces of traces
of eyes
of people who once saw,
once looked around and thought out loud
now just traces
of parts
of people
who are no longer.

uniform.
looking down at hands with blood on them
(in all colors)
looking at friends who live traces
(of people) they live parts
of life.
they barely breathe because the smoke bombs
choke
enter
and mother and father

alone.

the boy is on base.
they boy works on the other side of the city.
the boy isn't here
to worry for us so we
worry
instead.
traces of the cold scatter between us
and the heat drains our energy,
close our eyes to stand in this reality
and the sun burns
every part of the love
that used to be in the square,
in the streets,
used to walk freely
between all of the people
in the places that have become
empty
and cold
abandoned
and gray.

traces
in all of the olors
meet me
in the paths that wind
in directions i never thought
existed.
traces
of blood
and beings
and girls
and boys,
and children
and elderly.
we are all traces.
with fears and angers and words
which create traces
inside of life,
traces
of the end of life.

***
the original poem in Hebrew


יום שני, 18 במאי 2015

מיץ עגבניות

הכנתי לי מיץ עגבניות כמו שאמא
שלך היתה עושה
כשהיינו אצלה
במטבח ואתה סימנת לי
לשחרר ולתת לה להכין לי מיץ עגבניות
וחייכת כשאמרתי לה
כמה זה טעים
ונזכרתי שזה הזכיר לי
טיסות כי רק בטיסות
אני שותה מיץ עגבניות,
עם מלח ועם פלפל,
ואתה שונא את הטעם שלי
ואני אוהבת
את החיוך שלך.

יום שלישי, 12 במאי 2015

יום רביעי, 6 במאי 2015

אני לא מנשקת אותך כי אני לא

אני לא מנשקת אותך כי אני לא
רוצה להשלות אני
רוצה להיות בטוחה
שגם הפעם לא
אברח אולי אברח אולי
כי אני רגילה
כשאני מפחדת
לקחת את הפחדים וללכת
ולקוות שבפעם הבאה הם יירדמו בשמירה.
אבל אני לא
באמת מצליחה
להרדים אותם
וכשאת מתעניינת אני קופאת
נהיית קטנה
וכשאת לא מתעניינת אני בוכה.

אני לא מנשקת אותך כי אני לא
רוצה להיות זאת שפוגעת
זאת שמשלה
אני פשוט שומעת הרבה קולות
וכל אחד סותר
ויש כל כך הרבה רעש שאני לא יודעת מאיפה להתחיל
לנסות לשמוע
מתחת למילים את הרווחים שאומרים את האמת
בלי תירוצים
כדי שלא נפסיד ביחד
ולא נאבד
ולא ניפגע