דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך דצמבר, 2015

3 שנים

זה השבוע. זה השבוע של המוות שחודר לחיים זה השבוע שמזכיר לי דברים שאני מדחיקה כל השנה (לפעמים, מנסה) זה השבוע ואני חושבת שבשבוע הזה הגוף שלי זוכר דברים שניסיתי לשכוח דברים שהשאר שוכחים אני נזכרת איך עצרתי באמצע הכביש איך שיניתי כיוון כדי לבוא אני זוכרת איך בָּכִית, איך נשמתך יצאה אל העולם אני זוכרת איך הכנתי לנו ארוחת בוקר איך דיברנו בלילה בחוץ בקור ובחושך זוכרת איך דמיינתי את פָּנֶיךָ כשדיברנו בטלפון ואָמַרְתָּ שאתה המום שאני נוסעת שוב זוכרת איך אָמַרְת לי אני רוֹצָה את כל בנותיי איתי, איך מזג האוויר היה סוער ואני התמזגתי איתו זוכרת שאָמַרְתָּ שהייתי אמורה להיות מוכנה כי ידענו שזה יקרה זוכרת את הרגע שקוֹלְךָ השתנה כי הֵבַנְתָּ כמה אהבתי אותו זוכרת שרציתי לא לשכוח איך הגוף זועק, זוכרת איך פנייך ראו את פניי איך חשבתי שאת חושבת שלידי עבר שד, כנראה, רק שד יכול להסביר את זה, את כל המוות, את התאריכים המשונים את בתי הקברות והאנשים המתים זוכרת שחיכיתן לי והראתן לי אותו ואני עדיין לא האמנתי אני עדיין לא בכיתי איתכן, והרגשתי אשמה, כאילו לא איכפת לי אבל בפנים הפסקתי להרגיש פשוט לא הרגשתי כלום אני זוכרת שכולם חשבו שהשתגעתי ז…

בונה

אני בונה חומה.
הנה, הסתכל,
לבנה ועוד לבנה
וחומר ביניהן,
לעזור להן להישאר.
אני בונה חומה.
הנה, הסתכל,
לבנה ראשונה, לבנה שנייה
עקרונות ומילים שאני חושבת שאתה חושב
חומר להדביק: ריבים קטנים.

אתה בעצם בונה אותה במקומי,
את החומה, בשבילך:
אתה מגן עליך
שלא תפגע בי,
שלא תרגיש רע.
אז כדאי שתדע:
בניית החומה יותר קשה
ממילים, אמצעי לחימה, שאינן
מסוננות דרך לבנים, דרך קירות.
החומות רק מעצימות את הפגיעה.
המילים אמיתיות.
גם אם הן פוגעות, הן מתקבלות
כשהן ללא פירושים וללא תהודה של חומה גדולה
או אפילו קטנה.
אתה בונה חומה לנו
ובה אני רואה
את כל החומות שבניתי אני לאחרים.
אתה מוסיף לבנה ואני רואה
שבצד שלך, היא חוסמת שמיעה
ובצד שלי, היא פותחת חלון לאגו.
אתה מוסיף לבנה
ואני עוד אחת
ואת החומר ביניהן
כבר לא צריך להתאמץ למצוא.
זה עובד.
אני פחות רוצה להיות איתך
כי אתה בונה חומה בשבילנו
ואני,
מקדשת את חיי ואת כל מעשיי
לפרק את החומות מסביבנו.
אז זה עובד לך.
איני רוצה חומה
אין בי הכוחות לחומות נוספות בלילות.

אני רוצה אותך
ללא קירות.

the way of things in winter

that is the way of things, that is the way they go, she says she goes sometimes she comes back and sometimes she stays so far away that no one can touch her anymore and she says, that is the way of things, she says this is what happens in winter. she says in winter it happens, in winter
the things go the way they do and no one knows how white it will be, or how dark or how colorful and she thinks it odd that when it is white, it is cold and when it is colorful, it is wet and rainy and gray, too, because the way of things is to contrast ourselves, is to contradict and to try to be large but we are too small to really hold all of these things together we are too small to try to be large to try to be something different, to try to be complex, we are too simple to complicate things for the hell of it we are too black to see that white can be cold so we focus on the day after, when the white is dirty and old
that is the way of things, she says, in winter they get a hold of us and we are t…

השרי אותי בשמחתך

השרי אותי בשמחתך
משום שכל תא ותא בגופי צמא
עייף ורעב
לך, לרינתך, לתחושותיו כשהוא נמצא אצלך.
כל תא ותא בגופי זועק!
מתגעגע, משתוקק
למגע, למקום של נחת,
למוזיקה ברווח השקט
בין המילה שלך לנשיפה שיוצאת
לרגע הדממה, לרגע חוסר התזוזה,
לפני הנשימה הבאה
שממלאת כל תא ותא בגופי
שמחכה להיות לרגע קט להיות
עצמו, אני
קטנה לפעמים
וגדולה לעיתים
ומשתנה מדקה לדקה,
וגופי בוטח בי, ללא היסוס, ללא פשרה.
אני רוצה להיות אני רוצה!
להיות!
בתוך הרגע, להרגיש
שאין זמן. אין נשימה או נשיפה או
קווים ישרים.
הכל עגול, הכל חוזר הלוך חזור הולך,
הכל צבעים ורעשים קטנים שמתפרקים לאט לאט
כמו הגוף
כמו האוכל בתוך התאים
כמו המים שזורמים הכל
מעגלים גדולים, מעגלים קטנים.
אני מתמלאת באושרך, כל
תא ותא בגופי שבע, אני
איתך בלילה, איתך ביום כשאין אור בכלל
כשאני עוצמת עיניים, כשאני
משחררת את עצמי
ונותנת לך
לאהוב אותי.