דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ינואר, 2016

שוטרת

אמרת שיש לי שוטרת קטנה בפנים
שמצליפה ומחזיקה אזיקים
ובכל הזדמנות מאיימת להשאיר עלי סימנים
ואני רציתי לבכות כי הרגשתי את המיתרים
בתוך הלב שלי מתפרקים
מנגנים דואט של פסנתר כבד וצ'לו עמוק על הבוקר אמרת ש

יש לי שוטרת קטנה בפנים
שמכה אותי בלי שאשים אליה לב בכלל ואני
מכורה ואוהבת ולא יודעת לצאת מזה לא יודעת
להגיד לה שזה לא נעים לא יודעת להאמין
שאני בסדר שאני
עומדת בקצב שאני
מותר לי לנשום אמרת לי

להוריד הילוך אמרת לי להסתכל עליה על השוטרת שצועקת והרגשתי שאת משאירה אותי
עירומה שאת משאירה אותי
קטנה שאת משאירה אותי
חסרת אונים ובוכה מול מראה
שמשקפת אתכלהפחדים אתכלהשקרים אתהכל
אתכלהדברים שאני לא וכלהאיבריםבפנים
התחילו לרעוד וכלהאיבריםבפנים התחילו
לרעוד וכלהאיברים
בפנים התחילולרעוד, להיות
נוכחים השוטרת אוסרת עלי לנשום ו

את מחבקת חזק חזק את מחבקת ורואה דברים
שאני מפחדת שאני מכחישה את מחבקת אותם
החוצה את אומרת לי, אמרי לעצמך,
עלי לנשום נשימה עמוקה פנימה
עיניים עצומות, צלילה מתחת לים שמכריחה אותי
להחזיק את הכל ולתת לעולם לעמוד, להקשיב לשקט, להקשיב בשקט, להקשיב
למלח שחודר בפנים דרך הנקבוביות של הע…

בפעם הראשונה בכיתי כי ביקשנו שאלוהים ישמע זעקתנו והאמנו שהוא פותר תעלומות.

בפעם הראשונה בכיתי כי ביקשנו שאלוהים ישמע זעקתנו והאמנו שהוא פותר תעלומות. אחר כך התמכרתי לקהילות שונות. את נותנת לי מקום של שמחה וגם של עצב, של חום ושל בדידות, ואת אופטימית יותר מכל האחרות. אתמול חזרתי אלינו. כשפגשתי אותנו הייתי בטוחה שזה בית, יותר ממך, כי הנה אנחנו אפילו לא מכירים אבל את חיינו נותנים, תמיכה שלא ידעתי לפניה,  חיבוק חזק שטומן בתוכו טראומות משותפות של כולנו מלפני וגם כאלה של אחרי. היום, איתך, חשבתי כמה את שונה. כמה את רוקדת. אנחנו לא רוקדים בכלל, אנחנו צועקים ומתחבקים ובוכים. לפעמים גם עלינו, ולפעמים על אחרים. אבל את בוחרת בחיים, ואנחנו בוחרים בהם מתוך המוות. מוכנים למות בעדם, ואת, את מוכנה לחיות עבורם. מוכנה לראות בהם טוב. אנחנו לא מחייכים הרבה. עם כל הרוע הזה, איך אפשר לזכור את הטוב? אם נתייחס אליו, נתעלם מהפשעים שעלינו לתקן. נבגוד.
אצלנו לא מדברים. יש הרבה שקט וגם  הרבה רעש ותופים וצעקות וסיסמאות. אצלך יש מוזיקה וכלים וקולות, אבל אצלי איתך שקט יותר. אני שומעת את הנשימה שלי, את דפיקות ליבי. אצלך רועש בחוץ שקט בפנים, אצלנו רועש. רועש. רועש.  כבד. בפעם הראשונה איתך בכ…

הצבא הרס את בית משפחת

הצבא הרס את בית משפחת [עליאן] ב[ג'בל מוכבר]; פיגוע מיום [131015] בו נרצחו [חיים חביב, אלון אנדרי גובברג וריצ'רד לייקין] הצבא הרס את בית משפחת [עליוה] ב[שכם]; פיגוע מיום [011015] בו נרצחו [בני הזוג הנקין] הצבא הרס את בית משפחת [עכארי] ב[מחנה הפליטים שועפאט]; פיגוע מיום [051114] בו נרצחו [ג'דעאן אסד ושלום בעדני] הצבא הרס בחברון-בשכם-באבותור-בג'בלמוכבר-בסילוואן-בשכם-בחברון במחנה הפליטים הצבא הרס במחנה הפליטים הצבא מחנה פליטים הצבא אטם את בית משפחת [] ב[] פיגוע מיום [] שבו נרצחו [] וגם [] הצבא אטם שלושה נערים הצבא אטם בחברון הוגשה השגה בשם משפחת [] בגין עונש בעקבות פיגוע בו נרצח [] ו[] באוטובוס ברחוב במחסום הוגשה השגה נגד צו ההריסה הפינוי המחסום הצבא מדד בתים של אנשים שמתו אך בני משפחותיהם עודם חיים הצבא הרג והרס ואנשים רצחו ואנשים בחיים.
פעם ישבנו בבית ליד שולחן האוכל וזה היה אחרי שקראתי אם יש גן עדן ואחרי שהשתחררתי ואחרי ששירתתי בעופרת יצוקה ואני הרגשתי שליחה הרגשתי אמיצה וגאה שומרת על המולדת הרגשתי חזקה וצודקת הרגשתי הצבא הרס את בית משפחת חג' חמד בשכם פיגוע מיום 011015 בו נרצחו בני הזוג הנק…

חצי

שמענו שירים שהריחו כמו מדורה ומדבר
שהרגישו כמו קור של חורף בשנות השישים
שנראו כמו מישהי שנראית כמו ג'וזי כץ ואריק וכל הטובים
שהזכירו קיבוצים וכוכבים ועשן שנדבק לסוודר
ומרמשלו ותפוחי אדמה.

זה טמון בנו כל כך עמוק אני חשבתי
כי רציתי לבכות מזכרונות של אנשים אחרים
כאלה שבדרך כלל לא מזדהים
איתי. ואני לא איתם.
בעיקר רציתי לבכות כי לא זכרתי
שאנחנו זוכרים דברים כל כך עמוק שאנחנו
לומדים לזכור אותנו זה טמון בנו כל כך עמוק אני חשבתי שאנחנו יהודים שאנחנו ארצישראליים שאנחנו ציונים.
שאנחנו עם.
שנלחם.
ושבערב הוא עשה תרבות, הוא שר שירים וסיפר סיפורים
כי היומיומ שלנו היה לנו קשה מדי.

שרנו שירים ואני חשבתי שאני מתגעגעת ולא ידעתי אל מה אבל חשבתי
באנחנו ולא באני
בלי לדעת מי מסביבי בתוך הגעגוע שלי.
הסתכלתי ושרתם והרגשתי שאני צריכה לדעת את כל המילים כמוכם (כמונו)
כי אנחנו גדלנו עליהן ועל הלחנים היפים שמתלווים
ואני חשבתי שאני לא יודעת מי זה אנחנו יותר
אולי אף פעם לא ידעתי
ושלא משנה מה אני אנסה לזכור את הרגע הזה ולכתוב עליו אחר כך
כי זה מעניין להתבונן עלינו ולהרגיש את הנוסטלגיה הזאת כשהיא מטפסת מהמקום הכ…

בצלמו

הסתה להצתה
והגרירה
אל השנאה
שמכפה
על הפחד
שנגלה אחד את השנייה, שנגלה
שאחרי הכל
אנחנו לא שונים בכלל


Eyelids

Under
neath my eye
lids there are words,
weird weird words which are
climbing up from under
neath their nests they are not
standing any longer they are twisting them
selves out of their knots they are not
straight
nor gay
not lesbian
nor bi
sexual they are words, gender
neutral but not politically
neutral not politically standing
on the side
lines they are some
times cut in half when it makes artsy sense to do that they are plenty
and they can be
a horror
to the mind which wants to
Sleep. I want to
not lose them but dear ones i must
Sleep. You make me
strange and stranger you make me
awake longer but tired stronger i
sound sense
less i
am not sure i sound at all.
perhaps i don't.


she says she guesses she
goes to sleep with words in her eyelids she
takes spaces and breathes deeply in all
the wrong places she lets
other words dictate her own
and stays rest
less, lest
they run away from under
neath her,
she listens
 to the different sounds
of silence and of night
time, of dead in dar…