דלג לתוכן הראשי

לכי לך

לכי לך | לכי לך | לכי
מארצך לכי מבית אמך לכי לך לכי היא
אומרת לך לכי
לך בערב ברחוב בלילה בתוך הירח לכי
היא מהנהנת לכי
מארצך
עד אלייך הביתה
עד אל תוך ליבך, לכי
לך בדרכך המפותלת בקולך המשתהה אך הבטוח באהבתך
המפוצלת לכי
לכי לכי לך בזהותך המשתנה לכי

עכשיו היא הולכת עכשיו
היא הולכת לה, לה לה לה הולכת ושרה לה
לה לה לה
עכשיו היא עוברת את הקטע שרע לה עכשיו
היא הולכת בדרכים ומשאירה לה סימנים
כדי שהיא תמצא את הדרך הביתה שלה-לה
שהיא תמצא את הרגעים השקטים שלה
עם הזכרונות שלה
עם המילים שלה-לה-לה
עם התמהילים של המחשבות שמתחילות ומתפרקות
איפשהו באמצע
מבלי שהיא שמה לב

לכי לכי לכי | לך לכי לך | שירי לה לה לה | שירי לך | את המילים שלך
או את הרווחים שלך שירי אותם
עם כל הכוח עם העוצמה עם השקט שקט שקט שלך
שאת מחפשת אותו | את מחפשת
מילים בתוך הבטן ושקט בתוך הראש את מחפשת
לדוג את האותיות ולהבין את המשמעויות
כשמצרפים אותן זו ליד זו
וקושרים אותן באמצעות הרווחים שלא רואים את מחפשת
בעצם
את הרווחים
את הניגודים
את המקומות שיתנו לך את האפשרות

להיות לא להיות | להיות לא להיות | ללכת לרוץ | לצעוד לעמוד לכי
לכי
לכי לך | לכי לך | שירי לך שירים
על עצמך על אחרים על זכרונות מומצאים לכי
בשבילים, בשבילך, לא בשביל אחרים,
בשבילייך, לא בשביליהם לכי
זמזמי לך זמזומים וחייכי עם הפרחים
גם אם הם נובלים
גם אם פירותיהם נופלים
רחוק מהעץ רחוק מביתם המקורי, לכי
לכי איתם וחייכי
גם אם נפלת
רחוק מהעץ גם אם תלכי
רחוק מבית אימך לכי

לכי עם ליבך

לכי עם נפשך

שירי דממתך שירי דמעתך שירי
את האותיות שאת אוספת בשולי הדרכים שירי
את המילים שאת מוצאת בפנים שירי
לך שיר שירי לך לה לה לה שירי



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

והיה זה סוף היום

והיה זה סוף היום והשמש שקעה מכבר ונהיה חושך ופתאום, צץ אור קטן כמו שבא לומר ובעצם, להזכיר שאין האור כובה בעולם מלבד כאשר אנו נכנעים לו.
והיה אביב והיתה יציאה מהחושך והיו לנו שבילים ספורים לבחור ללכת בהם ובחרנו ובחרנו שוב וביקשנו לשנות. ואז האור הזכיר: ניתן לפלס דרך. ניתן לייצר מקום נכון לצעוד בו. ניתן. אם נבקש. אם נדע.
והיתה זו תחילתו של יום והשמש החלה לצבוע שמיים בצבעי הסגול האהובים עלינו כמו מחייכת היתה השמש כמו שאנחנו, כך היא היתה
ונפלה התובנה והיא שטפה החוצה את כל הכאב המבלבל והיא נפלה כמו מן השמיים טפטוף קטן של אור כמו גשם שהזכיר בלחש: היי את. היו אתם. אין שום דבר חשוב מכך. אין החושך הוא או היא או מישהו מלבד מקום בלב שמאבד את צבעי החיים וכל שעלינו לעשות הוא לזכור שאנחנו אור ובאור, יש את כל הצבעים.

אישה יודעת

אני אישה יודעת ובפנים אני ילדה אני אישה אוהבת ובפנים אני בוכה
אני אישה שמתבגרת וילדה שנהיית קטנה ילדה שמתאהבת ואישה שמחליטה אני אישה מתפתחת וילדה רגישה ילדה מתרגשת ואישה פתוחה
אני ממלאת את החללים של גופי ברגשות מכל הגוונים בצבעים יפים מכל הקשתות, בדמעות, בעצבים, בהצדקות ממלאת את הימים בעשייה, את השבתות במחשבה את הלילות בדאגה
אני שואלת שאלות את היודעות ואת שלא, מצהירה הצהרות, חוזרת במעגלים מסתובבת ברחובות ופונה פניות חדות אני שואלת שאלות על החיים והעייפים
אני מאמינה באלוהים אבל רק כשהיא מפוזרת בכל הכיוונים אני מאבדת חברות ועוברת שינויים גדולים וקטנים מאמינה בעולם שלנו, ביופי שבנו, באנושות עצמה למרות כל הזוועות, ולפעמים אני מחזיקה באמונות הללו, באמונות אחרות חזק מדי חלש מדי
אני לא מספיק לא מספיק חזקה לא מספיק נכונה לא מספיק נותנת לא מספיק חווה אני הכי הרבה הכי צודקת הכי אוהבת הכי בטוחה הכי נכונה לי אני לא עצמי בתוך הרגע אני רק כאן ועכשיו וכל כך עייפה
אני יוזמת ועוזבת, יוצרת ונשברת צוחקת ועצובה, כואבת ויפה דואלית ואחת, מתכננת וספונטנית באור היום - מובילה ועצמאית, מנהיגה ובטוחה ובסופו - …

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי מִבְּלִי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ בְּרַכּוּת, דַּוְקָא עַכְשָׁו.
אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי בַּדְּמוּת שֶׁל רִיב שֶׁהָיָה לָנוּ יוֹם אֶחָד בָּרְחוֹב אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת עַכְשָׁו הִשְׁתַּגַּעְתִּי כָּעַסְתִּי עָצַרְתִּי אוֹתָנוּ בְּאֶמְצַע הַהֲלִיכָה הַלֵּילִית נִדְמֶה לִי שֶׁהָיָה זֶה עַל יַד הַתֵּאַטְרוֹן אַךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁזִּכְרוֹנִי מַטְעֶה, הֲרֵי הוּא רָחוֹק מֵאֵיפֹה שֶׁגַּרְנוּ וַאֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַיָּרֵחַ, אוּלָם יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָיָה וְאוֹתְךָ, כָּכָה, בְּהֶלֶם, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.
יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי בָּאֱמֶת נִבְהַלְתָּ מְעַט אָהַבְתָּ יוֹתֵר הִזְכַּרְתָּ לִי אָז מִישֶׁהוּ אַחֵר שֶׁרָאָה אוֹתִי, כָּכָה, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עִם כָּל הַצָּרוֹת, עִם כָּל הַשֵּׁדִים.
אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי וְאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל יְדִיעָה, אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁחָלַמְתִּי עָלָיו אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגָּמֵר אוֹתוֹ רֶגַע מֻזְכָּר דַּוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא, וַאֲנַחְנוּ אַחֵר כְּבָר כֵּן, צוֹעֲדִים בַּנְּחִישׁוּת וּבַפַּחַד שֶׁל הַחַ…