דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ספטמבר, 2017

על תקווה, על אמונה ועל יום הכיפורים

הכביש שמתפתל לפניי חשוך. אין פנסי רחוב כמעט בכלל, והשמש עוד לא עלתה הבוקר. זו הפעם הראשונה שאני נוהגת בכביש המנהרות. אני זוכרת פעם נוספת שנסעתי בו, באוטובוס, בדרך לחלקה של עלי בגוש עציון. אבל הפעם, מתוך נסיעה של שעה ורבע, כמעט שעה שלמה אני נוהגת דרומה בכביש הזה. כביש 60. וחושך מצרים. ואני מסתכלת, מנסה לפענח, מנסה להבין מה אני רואה מסביבי ומה קורה איתי בפנים.
זה מזכיר לי שכשהייתי בצבא, היה לי חבר ערבי. פרמדיק מהצפון. החליט להתגייס. אז עוד לא כל כך הבנתי מה זה הסכסוך בכלל, וכמה הוא כנראה סיכן את חייו כדי להתגייס לצה"ל. דיברנו על זה פעם או פעמיים אבל לא הבנתי את עומק הדברים.יום אחד, כשהיה בחופשה או אולי אפילו אחרי שהשתחרר, הוא בא לבקר אותנו בבסיס. זה היה יום חמישי, הייתי אמורה לנסוע הביתה לסופשבוע, והוא הציע שניסע ביחד לבקר חבר נוסף ששירת בנח"ל החרדי איפשהו ליד חדרה. רק תוך כדי נסיעה התברר שאנחנו נוסעים לשטחים, חיילת באוטו של ערבי, ביחד, הרפתקה בשעות הלילה. אנחנו עוברים כמה מחסומים. באחד מהם, יש עצורים פלסטינים עומדים צמודים לקיר, הגב שלהם פונה אלינו. במחסום, החיילים נראים מבולב…

והיום הגיע הסתיו.

והיום הגיע הסתיו. זה עוד לא היה רשמי במיוחד אבל ידענו זאת. היום הוא היה.
ובשיעור גוף שלי מורי אמר, תשתי, ילדה, את תתייבשי לפני שתדעי שזה בא.
אני מתגעגעת לקיץ, אמרתי, לאדמה חמה, לשמש מדגדגת עור. עוד לא חלף והנה אני. ואוהבת יותר. ונפרדת.
היום הגיע הסתיו. הוא בצבץ בין השמיים לאחרונה אבל אנחנו התעלמנו. והנה הוא. ברור. וכבר אי אפשר להתעלם.

את הכי יפה כשאת רוקדת

את הכי יפה כשאת רוקדת אני חושבת. אני חושבת, האם הרקיע יודע ככה לאהוב?
לפעמים הסדר הוא הפוך. לפעמים ליבי ער וחולם ואני ישנה ורוקדת. כשהעננים מתבלבלים והשמיים נפתחים אני רואה אותך עוצמת עיניים מחכה לכוח.
לפעמים הוא בא בעדינות. בשקט. לפעמים אנחנו צריכות לשאוב אותו פנימה. לשרוף אותו על העור שלנו. לרקוד.
להיות הכי יפות והכי מכוערות גם יחד. לפעמים אני חושבת כמה אנחנו חכמות בפנים. וכמה שוכחות.
את צריכה לבקש מהעולם שייתן לך את מה שאת צריכה. את צריכה לבקש מהעולם שייתן לך את מה שאת צריכה. את צריכה לקבל אותו, להיות הכי יפה כי את רוקדת. טוב מן הרקיע. טוב מן הגלים את רוקדת על האדמה היפה, העייפה, את משנה אותה. הופכת אותה לטהורה.
לפעמים הסדר הוא הפוך. אנחנו מלמדות את השמש כיצד להקרין את אורה.