דלג לתוכן הראשי

מתערבבים

שלום, אני ירושלמית. כך אני בדרך כלל מציגה
כלומר, אני ירושלמית, גרה בירושלים של עברית ושל יהדות בקטנה,
בירושלים של מסורת ואנשים שצועקים בלהט,
בירושלים של המאבקים של הפנתרים השחורים,
ירושלים של נחלאות העתיקה עם האסליים
שיושבים בפרלמנטים מאחורי עזורה בימי שישי,
איפה שאני מנגבת חומוס עם חלה וצופה בכל הירושלמים ובכל התיירים שמשתכרים מהצבעים של מחניודה,
כלומר,
אני ירושלמית! ירושלמית גאה!
ירושלים שלי היא כזאת של תושבים ששונאים את הפקחים של הרכבת הקלה,
ירושלים שלי היא כזאת של מינהלים קהילתיים וחגיגות רחוב בתוך השכונה,
של מדרכות בנויות ושל זבל מפוזר ששוכחים לאסוף אותו איפה שיש שביתה כל תחילת שנה,
ירושלים של קבוצות בפייסבוק של זאביק אבינר,
ירושלים של מצעד הגאווה הכי חשוב בעולם,
ירושלים של כיכר ציון בלילות, ירושלים של החתולות, ירושלים של אבו יו יו-ים ומאתיים ושש-בש,
ירושלים שנלחמים עליה, עם כל הכוחות,
ירושלים של אקטיביסטים ששומרים עליה,
אני מיכל של ירושלים!
ובעצם,
אני מיכל של מערב ירושלים, ויש לי שכנה, שכנה מזרח ירושלמית, ופתאום אני שומעת שהיא מציגה את עצמה כך, היא אומרת,
מרחבא, אנא מקדסייה, אנא מן אל קדס. ואני חושבת, היא מזרח ירושלמית,
ואני תופסת את עצמי ואומרת - אולי היא חושבת שאני
מערב ירושלמית?
אבל אני ירושלמית!


לא מערב ולא מזרח, לא ירושלים של חרדים ולא של חילונים. ירושלים.
איך שהיא.
ירושלים של כל הגוונים.
ואת ירושלים שלי חטפו ממני כל המנהיגים, כל האנשים עם הפרסטיז' שאומרים לעולם כולו
שירושלים היא ירושלים של דת אחת, ירושלים של פוליטיקה ושל סיסמאות,
של קלישאות עתיקות ואמירות גבוהות כאלה שמרחפות מעל ראשינו והופכות אותנו לאויבים,
הופכות את הרחובות שלנו למדממים,
הופכות את הגשרים שלנו לקורסים,
הופכות את המשפטים שלנו למתנגשים.


אז… אולי נעלה על גשר חדש? אולי נבנה לנו אחד כזה שיהיה עשוי מילים ומעשים של אנשים שאוהבים את העיר שלנו,
של אנשים שסקרנים להכיר את השכנים.
בואו נעלה על גשר לשוני שיביא לנו מילים שנכדרר בין השיניים שיקפצו אל תוך האוויר
שיתגלגלו אל החצר של האחר
של אחת שאינה דוברת את שפתי
של אחת שאינה חווה את יום יומי
של אחת -
שכנה -
שאינה פוגשת אותי מבלי להתאמץ,
למצמץ,
לנשום עמוק פנימה, לשים עצמה בצד כדי לראות אותי
ואני אותה
ועוד יותר כדי לשמוע
ואפילו עוד יותר כדי להבין.
והמילים שלנו יהיו כמו פרפרים זהובים כמו שפעם היו בערוץ הילדים -
הנה, רפרנס שהיא אפילו לא תכיר -
יעופו קצת למעלה יסתקרנו מהסביבה יריחו את הפריחה השונה יפגשו מילים אחיות
ומילים יריבות
ומילים עם דעות אחרות,
וזה יהיה בעצם כל היופי:
אנא ואני יפגשו בחב שבאה מהמילה חיבה
ואנחנו נעמוד על שפת המדרכה, על רציף כמו רציף של תחנה,
ורק אם נצליח לגשר על הפערים האלה, לא, לא,
לחגוג אותם,
אז עיר ה-קדס תתמלא בנור, בד'הב כמו שהיא נועדה
כי אנחנו ננסה להבין אחת את השנייה
ונתחיל להקשיב לירושלים האמיתית,
לירושלים של האנשים שחיים בה,
במקום לירושלים של המסרים שמרחפים מעלינו.
אז בואו, בואו יחד, נתחיל לבנות אותה.
לשנה הבאה… איך אומרים?

בירושלים של עצמה.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

והיה זה סוף היום

והיה זה סוף היום והשמש שקעה מכבר ונהיה חושך ופתאום, צץ אור קטן כמו שבא לומר ובעצם, להזכיר שאין האור כובה בעולם מלבד כאשר אנו נכנעים לו.
והיה אביב והיתה יציאה מהחושך והיו לנו שבילים ספורים לבחור ללכת בהם ובחרנו ובחרנו שוב וביקשנו לשנות. ואז האור הזכיר: ניתן לפלס דרך. ניתן לייצר מקום נכון לצעוד בו. ניתן. אם נבקש. אם נדע.
והיתה זו תחילתו של יום והשמש החלה לצבוע שמיים בצבעי הסגול האהובים עלינו כמו מחייכת היתה השמש כמו שאנחנו, כך היא היתה
ונפלה התובנה והיא שטפה החוצה את כל הכאב המבלבל והיא נפלה כמו מן השמיים טפטוף קטן של אור כמו גשם שהזכיר בלחש: היי את. היו אתם. אין שום דבר חשוב מכך. אין החושך הוא או היא או מישהו מלבד מקום בלב שמאבד את צבעי החיים וכל שעלינו לעשות הוא לזכור שאנחנו אור ובאור, יש את כל הצבעים.

אישה יודעת

אני אישה יודעת ובפנים אני ילדה אני אישה אוהבת ובפנים אני בוכה
אני אישה שמתבגרת וילדה שנהיית קטנה ילדה שמתאהבת ואישה שמחליטה אני אישה מתפתחת וילדה רגישה ילדה מתרגשת ואישה פתוחה
אני ממלאת את החללים של גופי ברגשות מכל הגוונים בצבעים יפים מכל הקשתות, בדמעות, בעצבים, בהצדקות ממלאת את הימים בעשייה, את השבתות במחשבה את הלילות בדאגה
אני שואלת שאלות את היודעות ואת שלא, מצהירה הצהרות, חוזרת במעגלים מסתובבת ברחובות ופונה פניות חדות אני שואלת שאלות על החיים והעייפים
אני מאמינה באלוהים אבל רק כשהיא מפוזרת בכל הכיוונים אני מאבדת חברות ועוברת שינויים גדולים וקטנים מאמינה בעולם שלנו, ביופי שבנו, באנושות עצמה למרות כל הזוועות, ולפעמים אני מחזיקה באמונות הללו, באמונות אחרות חזק מדי חלש מדי
אני לא מספיק לא מספיק חזקה לא מספיק נכונה לא מספיק נותנת לא מספיק חווה אני הכי הרבה הכי צודקת הכי אוהבת הכי בטוחה הכי נכונה לי אני לא עצמי בתוך הרגע אני רק כאן ועכשיו וכל כך עייפה
אני יוזמת ועוזבת, יוצרת ונשברת צוחקת ועצובה, כואבת ויפה דואלית ואחת, מתכננת וספונטנית באור היום - מובילה ועצמאית, מנהיגה ובטוחה ובסופו - …

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי מִבְּלִי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ בְּרַכּוּת, דַּוְקָא עַכְשָׁו.
אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי בַּדְּמוּת שֶׁל רִיב שֶׁהָיָה לָנוּ יוֹם אֶחָד בָּרְחוֹב אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת עַכְשָׁו הִשְׁתַּגַּעְתִּי כָּעַסְתִּי עָצַרְתִּי אוֹתָנוּ בְּאֶמְצַע הַהֲלִיכָה הַלֵּילִית נִדְמֶה לִי שֶׁהָיָה זֶה עַל יַד הַתֵּאַטְרוֹן אַךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁזִּכְרוֹנִי מַטְעֶה, הֲרֵי הוּא רָחוֹק מֵאֵיפֹה שֶׁגַּרְנוּ וַאֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַיָּרֵחַ, אוּלָם יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָיָה וְאוֹתְךָ, כָּכָה, בְּהֶלֶם, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.
יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי בָּאֱמֶת נִבְהַלְתָּ מְעַט אָהַבְתָּ יוֹתֵר הִזְכַּרְתָּ לִי אָז מִישֶׁהוּ אַחֵר שֶׁרָאָה אוֹתִי, כָּכָה, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עִם כָּל הַצָּרוֹת, עִם כָּל הַשֵּׁדִים.
אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי וְאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל יְדִיעָה, אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁחָלַמְתִּי עָלָיו אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגָּמֵר אוֹתוֹ רֶגַע מֻזְכָּר דַּוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא, וַאֲנַחְנוּ אַחֵר כְּבָר כֵּן, צוֹעֲדִים בַּנְּחִישׁוּת וּבַפַּחַד שֶׁל הַחַ…