יום ראשון, 31 במרץ 2019

שזיפים

שזיפים מיובשים מזכירים לי את סבא משה
סבא משה היה
אוכל שזיפים מיובשים וגם חלה ספוגה בחלב
תמיד חשבתי שאלה דברים לא טעימים במיוחד
סבא משה היה
שותה קפה בערב כדי להחזיק מעמד
הוא גם היה
שקט
מאוד,
העביר מסרים בגוף, בלי לדבר מדי
הוא גם היה
בכלא הפולני בגלל הדעות הפוליטיות-קומוניסטיות שלו
וברוסיה בזמן המלחמה הגדולה
ונשוי לאשה קשה, עליה נכתבו כל הבדיחות על פולניות
ואקטיביסט עקשן 
ומבית עני ודתי
וחילוני, אתיאיסט, עד מאד

סבא משה היה אוכל שזיפים מיובשים
תמיד חשבתי שהוא בחר אוכל לא טעים
הוא היה עושה פאזלים של אלפי חלקים
אני ורן השכן הינו באים אליו
בגיל חמש או שש שנים
מפרקים כמה חלקים ואז מחזירים למקומם
עוזרים לו בהרכבה שכבר עשה
והוא היה שמח וגאה והביא לנו סוכריה או זמן טלוויזיה
מה שאבא ואמא לא נתנו
(לא סוכריה ולא טלוויזיה)
ואבא אמר לסבא משה שהוא מקלקל אותי
וסבא משה ענה שהוא מלמד אותי 
לעמוד על שלי
וכנראה שסבא משה צדק הפעם
למרות שאבא צודק הרבה פעמים
כי בסוף יצאתי עקשנית ועומדת על שלי
ולא מקולקלת(, כנראה)

סבא משה היה
המנצח הגדול של חיים קשים
תוצר של בית קר שלא ידע אהבה
תוצר של מרד לפני- ואחרי- נעורים
תוצר של מלחמות רבות וצלקות, כאלה שניראות לעין וכאלה שבכלל לא
הוא היה דממה והוא היה איתן
עצב גדול וגם אושר
אהבה עצומה תוך מרחק בלתי ניתן להבנה

היום אני אוהבת שזיפים מיובשים
אבל לא חלה ספוגה בחלב והאמת שגם קפה לא
והיום אני מתגעגעת לסבא משה
לשקט שלו
להקשבה-לגוף שלו
לפשטות העמוקה שלו
למוטיבציה לעשות טוב עבורנו בגיל תשעים וארבע שנים:
להוציא את הזבל
לעבוד בתנובה במרכז העיר ליד השוק
לשחק איתנו
להצביע בבחירות
לעזור.
לאהוב בדרכו שלו, על אף כל הקור שגדל בתוכו.
להיות.
איתנו, ועם עצמו.

היום אני אוכלת שזיפים מיובשים וחושבת על סבא משה
מה היה אומר, אם היה אומר
מה היה חושב על הבחירות ועל חודש חמישי
אם היינו חולקים יחד צלחת של שזיפים מיובשים
תוך הרכבה של פאזל של אלפי חלקים
אם הייתי מעזה לשאול
אם הייתי חכמה מספיק לומר לו
כמה חלקים בתוך תאי הגוף שלי
הם בזכותו

  

אין תגובות:

פרסום תגובה