יום ראשון, 17 בנובמבר 2019

גרעין רימון

בלילה כשאת הולכת לישון לפניי ואני
הולכת לישון, אני
מסתכלת עלייך. מחפשת את הנשימה שלך,
את האופן שבו היא מזיזה מעט את השמיכה הקטנה שלך
ומחייכת לעצמי, לך, 
לנו

פעם-פעם היינו מציינים את לפני-בואך על פי שבועות
המשכנו לספור כך גם כשבאת בהתחלה
אבל עכשיו אנחנו כבר סופרים לך חודשים
כל חודש, צעד

ואני בכלל לא מאמינה. פעם היית זרע וביצית
תא קטן ממני, תא קטן מאהובי. פעם היית
עוברית מתפתחת. לסבתא מ' סיפרנו כשהיית
בגודל של גרעין של רימון. גדלת לענב, לאבודקו, לפומלית, למלון

אין מספיק מילים לתאר את הנס הזה

כשהיית בפנים רקדנו יחד. עכשיו בחוץ אנחנו גם
כשאת צמודה אלי עטופה בבד
כמעט כמו בפנים. כמעט

לילה אחד יצאת. פשוט ידעת, פשוט ידענו. כך היה
באת אלינו וצייצת, קטנה-קטנה
איך ייצור כל כך קטן יכול לעשות כל כך הרבה רעש
וכל כך כל הרבה מקום נוסף לאהבה בתוך הלב
בו-בזמן
איך

אני מסתכלת עלייך. לפעמים את צוחקת. לפעמים
מה שדיגדג אותך אתמול, לא
מדגדג היום. משהו אחר מצחיק אותך. יש לך
אופי, אני חושבת. לפעמים הוא מבצבץ בין
החיוך של הבוקר לבין סוג חיוך אחר
בשאר היום לבין
פרצוף הבכי שלך. לפעמים את נרדמת כך, בכמעט-בכי 
ולפעמים
הבכי שלך חמוד (סלחי לי כשאני צוחקת ממנו). יש לך
הבעות פנים שונות ואולי גם מחשבות. את
מסתכלת על העולם. בולעת אותו פנימה. כל הזמן. 

עכשיו אני יודעת למה כל חברות הטיפוח משווקות מוצרים
לעור כמו של תינוק(ת)




אין תגובות:

פרסום תגובה