בשדרה היא יושבת וצצים זכרונות, מהומות, סחרחורות, אצבעותיה צובעות,
נצבעות, צובטות, נשבעות, נשברות מבפנים,
כלפי חוץ, כלפי עטים שנשפכים
ששופכים את דמה, את דממתה, את רגשותיה.
עטים שבועטים במילותייה, בפסיעותייה, ב
פציעותייה
ה פ ס ק ת ז מ ן . ל ע צ ו ר
את המחשבות, להתבוננן בלי לתהות, לדעת, לראות
בשדרה יש קסם שמהסס להזדהות,, להזדכות, להזדף ולהשוות
בינו לבין עצמו, בינו לבין בני מינו
האוויר לך, האוויר צך ומזוכך, מזכיר את עינייה של האיר הפסיכופטית, הסכיצופרנית, המופרעת מעבר לגבולות הים
הירח
הכוכבים
הרוח
נושבת, עלים נידפים, עלים
שבירים
מתים
נופלים
עינייה של העיר משנות צבעים, והדיו מדממם
עומד דום, מדמיין, מהנהן, מאשר, מספר, נותן הזדמנות להבין, להבחין, לאשר, להעשיר, להעביר, מסרים, להסכים (,), לריב על שטויות שוליות, להפחיד, לאמן, לאלמן ולייתם, להפוך לשכול, לאבל
לשמחת חיים.
בשדרה זכרונות עולים מטביעים, ים של מטבעות ישנים מתקלפים, מעשירים ידע ולא חשבונות: - ל א ד ו פ ק י ם ח ש ב ו נ ו ת ! - לא מהווים רוגע, לא מזרימים שלווה, לא מזמרים בדרך מכוונת.
הניקוד - הזה - נמאס - עליה - אבל - הדקדוק - הזה - עושה - לה - את - זה
מעלה חיוך, מעלה כאב, שחור, כחול, סימנים של אהבה, של
חולשה, של רגשות באור הירח, באמצעהשדרההזאת, ש-
בזכותה/או למענה/או בגללה
השמים מסתחררים מעליה!
השדרה הזאת
משאירהאותהערה
משאירהאותהכותבת על עולמה
משאירהאותהכואבת עם ידיעה
רוכבת על חלומותייה
משאירהאותה:רועדת-את-שירה
תגובות
פרסום תגובה