"the thoughts that had fallen from my head"

בטח מעניין כאן, השיכורים באים בלילה ומתוקף תפקידך אתה מוכרח להיות נחמד, לשמוע את סיפוריהם בארבע לפנות בוקר במקום לפנטז על חברה שלך והמיטה הרכה שמחכה לך אבל בטח מעניין כאן, השיכורים לא מפסיקים לדבר, לצחוק, להשתולל ולצעוק ואני חושבת לעצמי, אני צריכה להיות יותר יצירתית במה שאני כותבת בטח נמאס לך לשמוע את מחשבות כל מי שסובב אותך אנחנו הרי מסתובבים מסתובבים מסתחררים, בקצב איטי מתעדים עם הריחות של השתן של השיכורים מסתבכים בגלים של המוזיקה מההופעה הצמודה, הרעש הזה שמישהו שילם עבור להיות בקרבתו ולא בקרבתנו את טוענת שלמדת דקדוק אז את יודעת שפה זה מ"ם עם נקודה בפנים ושם מותר להוסיף מכף אבל אצלי על הדף המכף הזה מכוער, אני אוהבת פסיקים בלבד, אפילו נקודות לא מקשטות את מילותיי ואת תוקעת לי מבט של אבלאתטוענתשאתרוצהללמודדקדוקאזצאיולמדי ואם זו היתה שיחה טלפונית הייתי כבר מזמן מנתקת בלי לומר שלום אבל את עומדת כאן מולי והראש קצת מסתובב כי המוזיקה חודרת אל תוך העצם ובעצם, לאאיכפתלי מה אמרת על דקדוק, איתי הפסיקים מדברים ולכן אין טעם לריבים האלה, הרי כו

הקלטת "לפני מותו" אני האדמה ומזדהה עד כדי כך שאני לא יכולה לדבר פשוט, המילים רצות להן, רצות רצות במעגלים ואני לא יכולה לעשות שום דבר כדי להוציא אותן מבפנים אחרי שנים של תרגול של להגות ולצעוק וללחוש ולחוש, כשכול מה שאני יודעת, כשהדבר היחיד שאני מכירה מגיל צעיר הוא: המילה, פתאום היא נתקעת קצת מעל הלב ויש המון מה להוציא, והכול כואב המילים נחנקות, שוחות למעלה, מעייפות ולא מסוגלות להמשיך אז טובעות חזרה אל תוך הבטן ובמקומן עולה דמעה מלוחה-מתוקה-מרה ופתאום אין לי אף אחד כי כול עוד הכול טובע, אין שום דרך להסביר ואני בערוץ שלא משדר, תדר של עולם אחר אפילו בעיניים רואים שהם מנסים אך לא מצליחים ואני, באי הזה שלי, ואני המחשבות שלי לא יודעות להתבטא אני חושבת המון פשוט לא מסוגלת להגות את המילים אני מצטערת אף פעם לא הרגשתי כך ואני מצטערת אבל אני מתפלאת ממה שאת אומרת כי זה לא מה שאני צריכה לשמוע ואני אפילו לא מסוגלת להגיב, אני, עזבי, אני מתפתלת בתוך עצמי, מחפשת ידיעתי, אני האדמה שנאנחת בעייפות, שוקעת תחת הכבישים והמדרכות והיא חושבת שה