דילוג לתוכן הראשי

בשאלה/בתשובה

אבל אני מגמגם גם גם אני לוגם גם גם מן המציאות לגימה של
שוט של וודקה זולה גם
מגמגם גם גם וזה נהיה תפל,
נופל, תפל, מתפלל לל לל לילות מתפתל תל תל תל אביב שוקעת בגמגומים, בוקעת מן המילים
אם אם אם רק הייתי יכול
לשתוק
לרגע, לאור העיר לאור הרקע אם רק הייתי מסוגל גל גל לשמוע את הגל גל גלים של הים
הגל גלגלים של הרכבים העייפים על האספלט לשמוע את הרוגע את הרגע את המציאות
מדמיין את הדימום המום אני מפשל מפצל מפדל בעיר והעיר
ההיא, היא שלי, היא העיר היא מציל מצילה אותי העיר היא מצלצלת וההד
והקול והכול הקולות שלה מהדהדים מהדהדים אצלי בראש אני עץ אני ברוש אני
מגיע לשמיים וטועם מן העננים העניים העיניים של
אלוהים, אני
חוזר בתשובה לפעמים אני שואל והתשובה היא ה נ ש ק ש ל ה ע ם אז אני נהיה
פציפיסט כזה נהיה שמאלני כזה ואז אין על מי להוציא כ ע ס י ם אבל אני שלו!
שלו קורא ספר של שלו ואני רגוע שקוע עמוק בשורשים של העץ שאני (הברוש העני)
י'עני אני אורגני אני אורגני ללא ריסוס אני אומר בהיסוס קל קל מתקלקל
האוויר מתפתל מטלטל טל
טל על הדשא בשש בבוקר כמו שאז היינו ואני מתגלגל והטל הזה מרגיש לי כמו
י ו נ ה   ש ל ו ו ה   כ מ ו   ז ו נ ה   ט ר י י ה   אני
גס גס מגמגם ונוגס במילים גסות בוטות בועטות בוטחות בעצמן כאילו אני הוא
התשובה התשוקה המאמץ הבלתי נמרץ הצץ מעל האופק
האופק הבהיר המהיר צף עף מעל השמש ברוך השמ-ש ברוכה הבאה ברוכה השבה
ברוכה השמש ברוכות האלות האיילות האלים האלה לא רציניים! אני
מחפש מהסס שוב מחפש דרך להירדם לנמנם להגיע לעולם לעולם לעולם לא אגיע מחפש
את העייפות את העייפות ה-"את יפות" שבא לי לומר מר מר לי בפה כשאני חושב את זה
מר כמו דשא כמו מחר מחר מחר מרור הגיע פסח הגיע חג הגמגום הגיע
הגיע אליה הגיע משה ואליהו אני אני אני מחכה לך אליהו!, אלי-הוא,
הוא לא אלי אני לא חוזר אני לא שואל לא שואף לענות לא עונד שאלות על צווארי על
שרשרת שר שר רק שר שר את השיר שלי שר אותו איטי הוא רוקד איתי עצמי
רוקד סלואו לשיר הזה שלי לגמ-גמ-גמגום הזה גם רוקד לקצב הגמגום הזה שלי
אני נהיה נהיה סנילי נילי תני לי להיות באמצע השדרה שלך הסערה שלך השדרה שלך
תני לי אותה את
רוטשילד את בן ציון את ח"ן את רחוב בן יהודה בין אם הוא המדרחוב או לא תני לי אותו את
בן יהודה אני יהודי אני יהודי אני חוזר ואומר לך אני חוזר יש לי שאלה!, המורה,
אני מצביע יש לי תשובה! אני חוזר אני מבטיח אני מבטיח אני מביט בך אני מכתיב לך
ומרתיח את גמגומיי מיי מיי איך ימיי הם ריקים! הם פשוטים ההיפך ממשמעותיים
משעממים רוקדים עם עצמם אנחנו, אני והמילים אנחנו אחרי לילה לבן של שיר שיר שירה רעל רעל שירה
עם כוכבים נוצצים נודדים קבועים עוצמים עצמנו אוטמים עינינו עננים חולפים
מחליפים, המילים! יש במילים סדקים! והפרעות! ורגש שעומד ל ה ת פ ו צ ץ
(מאושר מהבנה משקט משלווה מסופה פרועה) אינטימית בראש בגמגום
בגמגום בלגימה של האוויר של המילה של העוצמה אני
מצביע יש לי תשובה אני לוקח לגימה מן התשובה אני חוזר
בשאלה, לה לה לה לשדרה


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

חָדַר הוֹרִים

בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים וְהוּא שֶׁלִּי יֵשׁ בּוֹ אֲרוֹן קִיר גָּדוֹל עִם מַרְאָה וּדְלָתוֹת הֲזָזָה וּבוֹ מְקֻפָּלִים-מְפֻזָּרִים בְּגָדִים וְהֵם שֶׁלִּי, וְשֶׁלּוֹ. הֵם שֶׁלָּנוּ. בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים אֵלָיו זוֹחֶלֶת תִּינֹקֶת קָטְנָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה כְּשֶׁהַדֶּלֶת פְּתוּחָה, בְּטָעוּת אוֹ בְּכַוָּנָהּ, בְּחִיּוּךְ מַמְזֵרִי וּמְמִּיס, בְּמִלִּים שֶׁעוֹד לֹא לָמְדָה לַהֲגוֹת, כְּמוֹ-אוֹמֶרֶת: הִצְלַחְתִּי! הִתְגַּנַּבְתִּי לַחֶדֶר שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא! וּמְסַמֶּנֶת עִם הַיָּדַיִם, דּוֹרֶשֶׁת מַעֲלִית לַמִּטָּה בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים, וּבוֹ יֵשׁ מִטָּה וְהִיא שֶׁלִּי, וְהִיא שֶׁלָּנוּ וְאַנִּי בִּכְלָל יָלְדָה שֶׁמְּגַדֶּלֶת יָלְ דָה וְעוֹד  יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם! וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה טָעוּיוֹת לַעֲשׂוֹת בּוֹ! וְהִנֵּה אָנַחְנוּ פִּתְאוֹם כְּבָר הוֹרִים, אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים עִם חֶדֶר, וּגְבוּלוֹת וּדְלָתוֹת הֲזָזָה

מכתב לבתי: על עיסאוויה, נשים וחופש

כשהייתי בחודש שביעי איתך, בסוף הרמדאן, הלכנו לסעודת אפטאר אצל חברה בכפר עיסאוויה, לנשים בלבד. אחרי הרבה מאוד ניסיונות לבקר אותה בביתה, סוף סוף הצלחנו. בכל פעם שהיא הזמינה אותי, היא אמרה לי שלא כדאי שאסע אליה, אישה יהודיה לבד באוטו, אלא שהיא או אחת מחברותיה או אחיותיה תאסוף אותי מהגבעה הצרפתית. כך היה. היה לילה. עליתי לרכב עם שתי נשים בערך בגילי שלא הכרתי. הן דיברו ערבית ביניהן ואני ניסיתי לחדד את אזניי, לקלוט מילים כדי להבין פחות או יותר על מה הן דיברו. הן חייכו כשניסיתי לדבר בערבית המקרטעת והאיטית שלי, והעריכו את הג'סטה. נסענו בחושך דרך כבישים צרים, מפותלים ותלולים. כשיצאנו מהרכב, הנשים נעשו שקטות יותר. הן הובילו אותי דרך סמטאות קטנות והמון מדרגות נסתרות עד שהגענו לבית של חברתנו, שם היא פתחה לנו את הדלת לבית מלא באור, בנשים, בדיבורים רועשים ובצחקוקים לא מבוישים.  זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותה בלי חיג'אב. יש לה שיער יפה. חלק מהנשים היו עם כיסוי, אבל הרוב לא.  הייתי נבוכה, את בטח הרגשת את זה שם בתוך הרחם שלי. ישבו מולי המון נשים. היה חם בתוך הבית וקריר בחוץ. כזא

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי מִבְּלִי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ בְּרַכּוּת, דַּוְקָא עַכְשָׁו. אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי בַּדְּמוּת שֶׁל רִיב שֶׁהָיָה לָנוּ יוֹם אֶחָד בָּרְחוֹב אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת עַכְשָׁו הִשְׁתַּגַּעְתִּי כָּעַסְתִּי עָצַרְתִּי אוֹתָנוּ בְּאֶמְצַע הַהֲלִיכָה הַלֵּילִית נִדְמֶה לִי שֶׁהָיָה זֶה עַל יַד הַתֵּאַטְרוֹן אַךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁזִּכְרוֹנִי מַטְעֶה, הֲרֵי הוּא רָחוֹק מֵאֵיפֹה שֶׁגַּרְנוּ וַאֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַיָּרֵחַ, אוּלָם יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָיָה וְאוֹתְךָ, כָּכָה, בְּהֶלֶם, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי בָּאֱמֶת נִבְהַלְתָּ מְעַט אָהַבְתָּ יוֹתֵר הִזְכַּרְתָּ לִי אָז מִישֶׁהוּ אַחֵר שֶׁרָאָה אוֹתִי, כָּכָה, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עִם כָּל הַצָּרוֹת, עִם כָּל הַשֵּׁדִים. אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי וְאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל יְדִיעָה, אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁחָלַמְתִּי עָלָיו אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגָּמֵר אוֹתוֹ רֶגַע מֻזְכָּר דַּוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא