"the thoughts that had fallen from my head"

i must admit i've missed the touch of pen against recycled paper, recycling thoughts and sensing coarse unity against the edge of my right-most finger and its adjacent palm-side. it is with somber truth from which I can not hide that I shout for you to r e a d my w o r d s; i know not why, but these are my offerings in such a life;: all i can honor for a god or a friendship or the strangeness of sequences, all i can serve as a side to my heart. at times i wish i were more blunt, and at times you throw a glance which shuns my person into shyness, these s e a r c h i n g e y e s run-a-marathon while you look away, seeking a face of interest. it is silly, on my mind's part, for even if we find a point of interest, it will remain visual; these teeth, this tongue- we forget our purpose when it is most desired. as it stands, i am a bird alone. no, i try but remember not the last time i took off with

אני תמיד, תמיד מקדימה. גם כשאני מתכננת מתי להיות במקום מסויים, עם מרווח זמן לטעויות וברבורים למיניהם, אני תמיד יוצאת לפני הזמן. כך יוצא, שאני יוצאת לפני הזמן המתוכנן שהוא ממילא מוקדם מדי, ואז תמיד, ללא פעם אחת יוצאת מן הכלל, אני מקדימה. היום כרגיל יצאתי מוקדם יותר מהשעה המוקדמת כדי להספיק לפגוש את אחותי לארוחת צהריים, לעבור בתחנה המרכזית כדי לחדש את כרטיס ה"רב קו" שלי, ולעלות על מטוס לאנגליה . היום גם במקרה אני עושה משהו לא שגרתי עבורי , שזה לטוס לארבעה ימים לעיר , אמנם לבד אך לפגוש משפחה וחברים , כך שהכל קל , ללא דאגות . אני במקרה גם טסה להיות נוכחת בטקס של אמני התערוכה אליה התקבלה תמונה שצולמה על ידי , ולכן לובשת את כובע הצלמת - אומנות שאתם לא רואים עלי ביומיום , כנראה . לפעמים יש לי רגעי טמטום כאלה , שלא ברור מאיפה הם באים , אבל בדרך כלל מתבררת סיבתם בדיעבד . היום היה לי רגע כזה . מיקום : תל אביב , מסעדת " אבא גיל ", רח ' יהודה הלוי פינת יבנה . נוכחים : אנוכי , ואחותה . שעה : 1600. בשעה 1630 אני רוצה להיות בתחנה המרכזית , כדי לצא