"the thoughts that had fallen from my head"

נרגעו הסופות ; היא היתה מהירה . הרוח נשבה ונשארה קצת קרירה . למרות השמש רעדנו מהמעלות וצמרמורות חגגו על עורנו , אורנו זרח גבוה יותר מהירח שעולה במות הלילות בימים אלו. בימים אלו אנו נוהגים לדבר פעמיים על מנת שתבינו על מנת שיובהר כי מה שמדובר הוא כמו שנאמר , בשפת התורה, בשפת הסימנים, בשפת הקודש , בשפתם של ילדים - שפותיהם מובנות לאחדים בלבד (ואולי גם שפותינו) מה שבטוח ששפתינו כבר אינן מיועדות רבות עבור האחרות , על אף שירות הגעגועים שהן חושבות בלילות ובימים ולפעמים ברגעים שבין לבין הן מזמזמות משהו שהאחרות ישמעו וזה עובד , הן שומעות תפילה חוזרת שאיננה מאוחרת מדי ואולי כדאי להן מדי פעם להאזין חזק יותר לשמוע את הגוף לקרוע את הבגד לפצוע את העייפות . המתגעגעים נרדמים מתחת לקרקע ומסרטטים קווים של ימים שעברו , אלו פורמים את הבד שממנו עשוייה האדמה , ואנחנו מחליקים כמו על קרח . הם חותכים חתיכות קטנות של רגשות שבורים ומדביקים אותן על התקרה שלהם , כמו כוכבים , שיזכירו להם עבר ועתיד ועולם גדול יותר ושירגיעו את מהותם

words waiver with ease, swim through water while calming my seas. we are together, they talk instead of me and I walk for them. words wander through my body and dance themselves out, doing so despite my mind. they drain themselves through my skeleton my skin my blood and wash away the wild storms which resonate inside. words dance themselves through me and wash themselves out. they travel like I long to and taste every cell, words in abundance with meaning to tell. they slide through my rivers and sing with the sounds, and I am cleansed from the inside: out.

תמיד אוהב אותך למרות שזאת קלישאה כך אני מרגישה     אותך תמיד אוהב, כך אני תמיד איתך עכשיו המילים באות בקלות ואני משחקת איתן כמו בכדור- ררגל אחת מקדימה והשנייה מנסה לעקוב אחריה היא בורחת מאחותה בעצם מעצמה היא מתיישרת משתתקת מנסה לא לזוז להיות בשקט להבין את העוצמה שהיא חווה היא משתדלת לשחק קצת עם הכדורים והמילים והשערים והיא בועטת אבל זה חוזר אליה בחזרה היא רצה לאט לאט היא נושמת הלוואי והיית שומע אותי מקלידה כי הקצב משתנה וכל שורה קטנה נכתבת אות אות לאט לאט ואז בא גל של משהו חדש וחשוב וגדול ואני לא מצליחה להפסיק את ההקלדה והכל נהיה סמיך ומעורבב והצבעים הופכים לאחרים והדברים מסתבכים אחד בתוך השני ואני מתגעגעת לאט לאט אבל גדלה מהר מהר כי יש אנשים שמזכירים לי שאני לא לבד יש אנשים שמזכירים לי שאני לא לבד יש אנשים שמבינים מהר מהר את הדברים שאני חווה מהר יותר כי גם הם שואלים את אותן השאלות וגם הם נהנים מהתהליך של הכאב וגם הם מתבוננים ואני כבר לא לבד, ואז יורד גשם של ברכה והריח שלו מסתלסל מסביבנ