נרגעו הסופות ; היא היתה מהירה . הרוח נשבה ונשארה קצת קרירה . למרות השמש רעדנו מהמעלות וצמרמורות חגגו על עורנו , אורנו זרח גבוה יותר מהירח שעולה במות הלילות בימים אלו. בימים אלו אנו נוהגים לדבר פעמיים על מנת שתבינו על מנת שיובהר כי מה שמדובר הוא כמו שנאמר , בשפת התורה, בשפת הסימנים, בשפת הקודש , בשפתם של ילדים - שפותיהם מובנות לאחדים בלבד (ואולי גם שפותינו) מה שבטוח ששפתינו כבר אינן מיועדות רבות עבור האחרות , על אף שירות הגעגועים שהן חושבות בלילות ובימים ולפעמים ברגעים שבין לבין הן מזמזמות משהו שהאחרות ישמעו וזה עובד , הן שומעות תפילה חוזרת שאיננה מאוחרת מדי ואולי כדאי להן מדי פעם להאזין חזק יותר לשמוע את הגוף לקרוע את הבגד לפצוע את העייפות . המתגעגעים נרדמים מתחת לקרקע ומסרטטים קווים של ימים שעברו , אלו פורמים את הבד שממנו עשוייה האדמה , ואנחנו מחליקים כמו על קרח . הם חותכים חתיכות קטנות של רגשות שבורים ומדביקים אותן על התקרה שלהם , כמו כוכבים , שיזכירו להם עבר ועתיד ועולם גדול יותר ושירגיעו את מהותם
spoken word and free verse by michal shilor || שירה כתובה ומדוברת מאת מיכל שילאור