"the thoughts that had fallen from my head"

i wish to write again, wish to feel letters climb from the bottom of the earth into the bottom of my soles through my body into my soul. wish to feel them underneath my skin wish to guide them gently through the universe until they reach the reader that needed to read, that needed to be felt and heard and seen and under- stood. i stand. words crawl along my outline. I am a medium, a path, a means to travel from a to b. letters arrange themselves and form words i do not know. they appear in front of me and i ask their meaning of them. they do not answer directly. they speak in riddles, those sly ones, they speak in tongues. the readers that need to be reading read. i suppose that they understand these puns. i suppose that they are intended for someone other than i to under- stand. i climb out of my dream. words appear, i ask them their meaning. they do not answer. they do not change. they do not add more of the

פס הגופייה שלך על עורך העירום בין הכתף לשקע שנוצר מתחת לעצם שיושבת מתחת לצוואר (אלוהים יודע איך קוראים לה ולמען האמת, לא איכפת לי כרגע, כשהאור מאיר עלייך צלליות ציוריות, הפעם לא צילמתי את התמונה משקעים חשוכים ושפות מוארות). את כל כך יפה, רוצה לצלם את הרגע ולהנציחו. זו תמונה שתזכה בתחרויות (בזכותך, לא בזכות הצלמת). פס הגופייה שלך קורץ לי. אני נוגעת, מבררת מהי ההרגשה שיכולה להתפשט בכל הגוף ממגע עדין, כמעט-לא. (אלוהים יודע מה אני מרגישה כרגע, ולמען האמת, לא איכפת לי ברגע זה, כשאת מולי ואני משתדלת להיות כאן. לא לברוח לא) לברוח. לפעמים זה קורה לי. לפעמים זה תמיד. את כל כך יפה, עכשיו אני מבינה הרבה דברים. למה אחרים עזבו, למה אני מרתיעה לפעמים. עכשיו אני רואה חלק מכוער בי, והוא כל כך בולט כי את כל כך יפה, ולא מגיע לך לראות צדדים מכוערים. (גם לא מגיע לי). למען האמת, אני לא יודעת. אולי אני צריכה לברר, אבל אין לי כוח. זה המכוער שבי: בבוקר שאחרי, אני בורחת. לפעמים זה כך. לפעמים זה תמיד.

i have become a statistic i have become i, uncapitalized, i have become one small number in a vast sea of numbers greater than we imagine, greater than we know, greater than or less than our math problems in statistics our small world problems are smaller than the ones that we become when we say: i have become a female statistic i have  become i, weak and pale and with my head down. i have become a bearer of a secret, i have become the sharer of a burden about which you have no idea, because you are a part of the statistic that makes us whole. one hundred per cent. flip my statistic and i see yours, but you don't see mine. it is a much greater step to tell the statistic that i have become it. much greater than we imagine, greater than we know, greater than or less than our small world statistical problems are solved. i have become an x in the equation, another one to add, to multiply. and w