אני פשוט צריך לסגור את כל הארגזים שנפתחו פתאום בגלל החום מבלי ששמתי לב לפני שאני אורז אותם בצד שוב ועובר מכאן. את מבינה, אני מניח. אני פשוט צריך להדביק את החתיכות שנפרמו וגם לפרום את החוטים שהתהדקו כדי לא לערבב בין פרקים בסיפור הזה. בשבילי, וגם בשבילך. אבל אתה רק צריך לדעת שאני מהר מאוד בורחת לא צריך להיות חכם מדי כדי לראות. כדי לבנות סביבה תומכת אני מסתבכת עם רגשות בקצב מהר ובעוצמה חזקה ממה שאני מתכוונת, ובאותה נשימה שאני מתחילה לפנטז אני גם מתחילה עם רשימות: למה לא טוב, למה עדיף אחרת. למה לא הייתי צריכה לפרק את החומות ואיך כדאי לבנות אותן מחדש עם דבק שיחזיק לנצח. אני פשוט צריך לבנות קצת תשתיות לפני שאת נכנסת כדי שאני לא אשתגע וכדי שאת לא תיעלבי או תיעלמי או תיפגעי כדי שאני לא אבלבל אותך יותר, כדי שאני אוכל להתמסר ליצור מקום של שקט בעצמי בתוך כל הסופות האלה. את מביאה איתך ברקים ורעמים ואני עוד רטוב מהגשמים האחרונים ואיך אוכל לראות קצת שמש אם כל העננים רק מסתירים?
spoken word and free verse by michal shilor || שירה כתובה ומדוברת מאת מיכל שילאור