חָדַר הוֹרִים

מה אני אגיד לך? אני זוכרת את הבכי החודר שלך בבית החולים, ופעם כשהיית ילדה, איך התביישת והתחבאת בפינה ליד הפסנתר. ואולי הוא כן מתעלל בך כמו שכולם חושבים, אבל אולי מה שיותר חשוב זה שמישהי מקשיבה לך ומאמינה לך ואז, אם הוא באמת ככה, אז את תוכלי לבוא ולהגיד יום אחד. אבל אני לא חושבת שהוא ככה כי גם אני הייתי רוצה לברוח במקומך, כי אני זוכרת אותך למרות שלא הייתי פה הרבה, אני עדיין הכי קרובה אלייך מכל מי שנמצא בצד הזה ואני זוכרת הרבה. והצרחות שלך בבית החולים, רק בשביל לתפוס אותן היה חשוב שאהיה, כי הוא לא היה, וכי כל השאר התעסקו בבכי של עצמם, אז לך, וגם לו, אני הייתי שם, ונראה לי שברגעים כאלה משפחות מתפרקות. 

שבוע אחרי זה גם אנחנו התפרקנו ואני באתי לתפוס את הדמעות שלה ושלה ושלה, כמו שתפסתי את שלכן, ומאז אני שונאת הלוויות ושבעות ובתי קברות כי אני נזכרת בכל הצעקות ובדמעות ובבכי של ההכי קרובים ובא לי לבעוט להרביץ באגרופים לצעוק שזה לא פייר שככה זה כואב אחרי שהם הולכים.

אני זוכרת את הבתים שהתחלפו ואת איך שכל פעם התבגרת יותר ויותר ואנחנו ריכלנו עלייך שאת גדלה מהר מדי כי יש לך אחריות, ושהוא בורח מכל הדבר הזה למקומות שפותחים לו את הראש בצורה שלא חשבנו שתהיה, ותמיד ממשיכים על אמא ועל אבא, על סכסוכים קטנים ועל סכסוכים גדולים ועל כסף וסדרי עדיפויות, ואיך הכל מיותר אבל נוקשה ומי צריך את זה בכלל, ושוב אוכלים פיצה בארוחת ערב והנה אני, אחרי הכל, עדיין באה ומבלה איתכם כמה שיותר זמן, גם כשאין לי אותו, והנה אני, מפחדת שתשכחי אותי כשאני רחוקה. רק לא לשכוח אותי כי אני הכי קרובה, כי אני באמת באמת אוהבת את שניכם.

אז מה אני אגיד לך? אני זוכרת את כל החששות שלנו, את כל הטלטלות, את הפעם שהוא פתח את הראש על החלון בבית הקודם, את הטיולים בשכונה, את הפעם שנכנסנו למעלית בשבת כי שכחתי שאסור לכם, את הסרטים שהלכנו אליהם ביחד כדי לשחרר אותם ולתת לכם קצת שקט, את הטיפול סביבה והרצון לתת לכם את המרחב, את הילדות שנגנבה מתחת לרגליכם.

מה אני אגיד לך? אולי כולם צודקים לגביו אבל לא נראה לי, ואני אוהבת אותך, ילדה. תמיד. ואני רוצה לרקוד בחתונה שלך, גם אם היא תהיה שלו, כי זו תהיה חתונה שבאמת תרגש אותי, בניגוד לכל השאר. ואני רוצה להיות שם בשבילך מתי שאת צריכה, כי ראיתי בך כל כך הרבה שאי אפשר לבטא, ולא נראה לי שכל השאר באמת מבינים את זה, או אותך, או אותנו, כי הם קצת סגורים לדברים כאלה.