דילוג לתוכן הראשי

בפעם הראשונה שנישקתי אותך זה היה ברחוב

בפעם הראשונה שנישקתי אותך זה היה ברחוב
עם גברים אני לא אוהבת אבל איתך זה היה אחרת
ועוד בזירה אלימה, נחלאות, יש פה חרדים
והנה איתך אני פוגשת את הדברים החשוכים
פתאום אני גזענית אבל אני גזענית בגלל הפחדים
ובשם ההגנה העצמית ובשם החופש לאהוב ובשם השם שלנו אנחנו מאשרות לעצמנו 
למען השם והצדק
לעגל פינות,
למשוך חוטים בהיגיון שאנחנו
משכנעות את עצמנו שיש בפנים.
מאשרות לעצמנו לעשות את מה שהם עושים: 
להחליט שהם לא מתאימים,
שאנחנו צודקות ושהם כנראה אלימים.

גם בפעם האחרונה שנישקתי אותך זה היה בחוץ,
ובין לבין קרו הרבה דברים:
אנשים בהו כמו שלא עשו כשהיו לי גברים,
אנשים שעברו חזרו לאחור, כמעט ראיתי
שהם משפשפים את העיניים כדי להיות בטוחים,
והם רק גרמו לי לאחוז בידך חזק יותר,
שזה בדיוק ההיפך כשזה עם גברים.
הרבה דברים קרו:
אני שאלתי שאלות אותך ואת עצמי ובתוך הראש שלי שאלתי גם את האנשים
שהפחידו ופחדו וגרמו לי להתקשות ואולי גרמו לנו לא להצליח
והם בכלל לא יודעים את זה ואולי הם היו שמחים לשמוע
אבל אולי גם לא, ואיך זה
שאיתך אני הרגשתי את הפרצופים והם עשו אותי קטנה
ועד אלייך, לעולם לא חשתי סכינים בעיניים ככה.

אני לא יודעת להסביר תמיד כששואלים,
פשוט, לא איכפת לי מאיברים מסויימים,
תמיד חשבתי כך אבל לא היה לי אומץ להבחין
ולהגדיר ולהצהיר ולנסות
כי אני יכולה להיות נורמאלית אז למה לסבך ת'עניינים אבל מצד שני גם למה להסתיר?
ומי היתה חושבת שהחוויות להיות אחרת
הן אלו שגרמו לי להרגיש הכי נזהרת,
להסתתר מאחורי חומה של פחד ושקרים,
דעות קדומות וסטריאוטיפים
מפני דעות קדומות וסטריאוטיפים הפוכים.

אחרי שלא הצלחנו חשבתי עלייך הרבה,
את הרי עשית מאמצים כל כך גדולים
ואני לעולם לא אעז לספר לך אבל ההוא שהטריד אותי, זה היה בגללנו,
כי הייתי טיפשה וכנה והוא התלהב,
ואחר כך עוד יש כאלה שמעזים להגיד לי
שזה רק שלב-ביניים, בסוף גם אותו אעבור,
אני סתם סקרנית, ממשיכה להביט לאחור,
לא מצליחה להחליט,
לא רוצה לוותר על חלום,
לא חלק מהקהילה כשילדה נרצחת,
רק מזדהה מבחוץ. חברה.
סטרייטית או בהכחשה,
לא ברור מה יותר גרוע.

יכולתי לאהוב אותך,
נראה לי שאת יודעת.
בראש שלי ארמון בניתי בשביל שתינו,
אבל הארמון היה עשוי מחול מלוכלך שנגנב מחוף ים מזוהם,
והוא עמד שתול על מים שחורים שנעים ונעים,
ובתנאים הללו
שום דבר לא יכול לעמוד יציב,
אפילו לא להעמיד פנים.

אז היום אני מייצבת את הים,
וכנראה תבוא אחרת
או אולי אחר
ולאט לאט למרות הזעם והזיהום שבאים מכל הכיוונים,
למרות הפחדים והמחשבות שאנו בטוחות שאנו יודעות,
אני אצליח לבנות ארמון טהור יותר
ולחלוק אותו בחלומות מהוססים מעט פחות.

תגובות

פרסום תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

חָדַר הוֹרִים

בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים וְהוּא שֶׁלִּי יֵשׁ בּוֹ אֲרוֹן קִיר גָּדוֹל עִם מַרְאָה וּדְלָתוֹת הֲזָזָה וּבוֹ מְקֻפָּלִים-מְפֻזָּרִים בְּגָדִים וְהֵם שֶׁלִּי, וְשֶׁלּוֹ. הֵם שֶׁלָּנוּ. בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים אֵלָיו זוֹחֶלֶת תִּינֹקֶת קָטְנָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה כְּשֶׁהַדֶּלֶת פְּתוּחָה, בְּטָעוּת אוֹ בְּכַוָּנָהּ, בְּחִיּוּךְ מַמְזֵרִי וּמְמִּיס, בְּמִלִּים שֶׁעוֹד לֹא לָמְדָה לַהֲגוֹת, כְּמוֹ-אוֹמֶרֶת: הִצְלַחְתִּי! הִתְגַּנַּבְתִּי לַחֶדֶר שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא! וּמְסַמֶּנֶת עִם הַיָּדַיִם, דּוֹרֶשֶׁת מַעֲלִית לַמִּטָּה בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים, וּבוֹ יֵשׁ מִטָּה וְהִיא שֶׁלִּי, וְהִיא שֶׁלָּנוּ וְאַנִּי בִּכְלָל יָלְדָה שֶׁמְּגַדֶּלֶת יָלְ דָה וְעוֹד  יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם! וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה טָעוּיוֹת לַעֲשׂוֹת בּוֹ! וְהִנֵּה אָנַחְנוּ פִּתְאוֹם כְּבָר הוֹרִים, אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים עִם חֶדֶר, וּגְבוּלוֹת וּדְלָתוֹת הֲזָזָה

מכתב לבתי: על עיסאוויה, נשים וחופש

כשהייתי בחודש שביעי איתך, בסוף הרמדאן, הלכנו לסעודת אפטאר אצל חברה בכפר עיסאוויה, לנשים בלבד. אחרי הרבה מאוד ניסיונות לבקר אותה בביתה, סוף סוף הצלחנו. בכל פעם שהיא הזמינה אותי, היא אמרה לי שלא כדאי שאסע אליה, אישה יהודיה לבד באוטו, אלא שהיא או אחת מחברותיה או אחיותיה תאסוף אותי מהגבעה הצרפתית. כך היה. היה לילה. עליתי לרכב עם שתי נשים בערך בגילי שלא הכרתי. הן דיברו ערבית ביניהן ואני ניסיתי לחדד את אזניי, לקלוט מילים כדי להבין פחות או יותר על מה הן דיברו. הן חייכו כשניסיתי לדבר בערבית המקרטעת והאיטית שלי, והעריכו את הג'סטה. נסענו בחושך דרך כבישים צרים, מפותלים ותלולים. כשיצאנו מהרכב, הנשים נעשו שקטות יותר. הן הובילו אותי דרך סמטאות קטנות והמון מדרגות נסתרות עד שהגענו לבית של חברתנו, שם היא פתחה לנו את הדלת לבית מלא באור, בנשים, בדיבורים רועשים ובצחקוקים לא מבוישים.  זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותה בלי חיג'אב. יש לה שיער יפה. חלק מהנשים היו עם כיסוי, אבל הרוב לא.  הייתי נבוכה, את בטח הרגשת את זה שם בתוך הרחם שלי. ישבו מולי המון נשים. היה חם בתוך הבית וקריר בחוץ. כזא

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי מִבְּלִי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ בְּרַכּוּת, דַּוְקָא עַכְשָׁו. אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי בַּדְּמוּת שֶׁל רִיב שֶׁהָיָה לָנוּ יוֹם אֶחָד בָּרְחוֹב אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת עַכְשָׁו הִשְׁתַּגַּעְתִּי כָּעַסְתִּי עָצַרְתִּי אוֹתָנוּ בְּאֶמְצַע הַהֲלִיכָה הַלֵּילִית נִדְמֶה לִי שֶׁהָיָה זֶה עַל יַד הַתֵּאַטְרוֹן אַךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁזִּכְרוֹנִי מַטְעֶה, הֲרֵי הוּא רָחוֹק מֵאֵיפֹה שֶׁגַּרְנוּ וַאֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַיָּרֵחַ, אוּלָם יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָיָה וְאוֹתְךָ, כָּכָה, בְּהֶלֶם, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי בָּאֱמֶת נִבְהַלְתָּ מְעַט אָהַבְתָּ יוֹתֵר הִזְכַּרְתָּ לִי אָז מִישֶׁהוּ אַחֵר שֶׁרָאָה אוֹתִי, כָּכָה, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עִם כָּל הַצָּרוֹת, עִם כָּל הַשֵּׁדִים. אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי וְאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל יְדִיעָה, אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁחָלַמְתִּי עָלָיו אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגָּמֵר אוֹתוֹ רֶגַע מֻזְכָּר דַּוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא