זה השבוע. זה השבוע של המוות שחודר לחיים זה השבוע שמזכיר לי דברים שאני מדחיקה כל השנה (לפעמים, מנסה) זה השבוע ואני חושבת שבשבוע הזה הגוף שלי זוכר דברים שניסיתי לשכוח דברים שהשאר שוכחים אני נזכרת איך עצרתי באמצע הכביש איך שיניתי כיוון כדי לבוא אני זוכרת איך בָּכִית, איך נשמתך יצאה אל העולם אני זוכרת איך הכנתי לנו ארוחת בוקר איך דיברנו בלילה בחוץ בקור ובחושך זוכרת איך דמיינתי את פָּנֶיךָ כשדיברנו בטלפון ואָמַרְתָּ שאתה המום שאני נוסעת שוב זוכרת איך אָמַרְת לי אני רוֹצָ ה את כל בנותיי איתי, איך מזג האוויר היה סוער ואני התמזגתי איתו זוכרת שאָמַרְתָּ שהייתי אמורה להיות מוכנה כי ידענו שזה יקרה זוכרת את הרגע ש קוֹלְךָ השתנה כי הֵבַנְתָּ כמה אהבתי אותו זוכרת שרציתי לא לשכוח איך הגוף זועק, זוכרת איך פנייך ראו את פניי איך חשבתי שאת חושבת שלידי עבר שד, כנראה, רק שד יכול להסביר את זה, את כל המוות, את התאריכים המשונים את בתי הקברות והאנשים המתים זוכרת שחיכיתן לי והראתן לי אותו ואני עדיין לא האמנתי אני עדיין לא בכיתי איתכן, והרגשתי אשמה, כאילו ל
spoken word and free verse by michal shilor || שירה כתובה ומדוברת מאת מיכל שילאור