דילוג לתוכן הראשי

פוסטים

מציג פוסטים מתאריך ינואר, 2016

שוטרת

אמרת שיש לי שוטרת קטנה בפנים שמצליפה ומחזיקה אזיקים ובכל הזדמנות מאיימת להשאיר עלי סימנים ואני רציתי לבכות כי הרגשתי את המיתרים בתוך הלב שלי מתפרקים מנגנים דואט של פסנתר כבד וצ'לו עמוק על הבוקר אמרת ש יש לי שוטרת קטנה בפנים שמכה אותי בלי שאשים אליה לב בכלל ואני מכורה ואוהבת ולא יודעת לצאת מזה לא יודעת להגיד לה שזה לא נעים לא יודעת להאמין שאני בסדר שאני עומדת בקצב שאני מותר לי לנשום אמרת לי להוריד הילוך אמרת לי להסתכל עליה על השוטרת שצועקת והרגשתי שאת משאירה אותי עירומה שאת משאירה אותי קטנה שאת משאירה אותי חסרת אונים ובוכה מול מראה שמשקפת אתכלהפחדים אתכלהשקרים אתהכל אתכלהדברים שאני לא וכלהאיבריםבפנים התחילו לרעוד וכלהאיבריםבפנים התחילו לרעוד וכלהאיברים בפנים התחילולרעוד, להיות נוכחים השוטרת אוסרת עלי לנשום ו את מחבקת חזק חזק את מחבקת ורואה דברים שאני מפחדת שאני מכחישה את מחבקת אותם החוצה את אומרת לי, אמרי לעצמך, עלי לנשום נשימה עמוקה פנימה עיניים עצומות, צלילה מתחת לים שמכריחה אותי להחזיק את הכל ולתת לעולם לעמוד, להקשיב לשקט, להקשיב בשקט, להקשיב למלח

בפעם הראשונה בכיתי כי ביקשנו שאלוהים ישמע זעקתנו והאמנו שהוא פותר תעלומות.

בפעם הראשונה בכיתי כי ביקשנו שאלוהים ישמע זעקתנו והאמנו שהוא פותר תעלומות. אחר כך התמכרתי לקהילות שונות. את נותנת לי מקום של שמחה וגם של עצב, של חום ושל בדידות, ואת אופטימית יותר מכל האחרות. אתמול חזרתי אלינו. כשפגשתי אותנו הייתי בטוחה שזה בית, יותר ממך, כי הנה אנחנו אפילו לא מכירים אבל את חיינו נותנים, תמיכה שלא ידעתי לפניה,  חיבוק חזק שטומן בתוכו טראומות משותפות של כולנו מלפני וגם כאלה של אחרי. היום, איתך, חשבתי כמה את שונה. כמה את רוקדת. אנחנו לא רוקדים בכלל, אנחנו צועקים ומתחבקים ובוכים. לפעמים גם עלינו, ולפעמים על אחרים. אבל את בוחרת בחיים, ואנחנו בוחרים בהם מתוך המוות. מוכנים למות בעדם, ואת, את מוכנה לחיות עבורם. מוכנה לראות בהם טוב. אנחנו לא מחייכים הרבה. עם כל הרוע הזה, איך אפשר לזכור את הטוב? אם נתייחס אליו, נתעלם מהפשעים שעלינו לתקן. נבגוד. אצלנו לא מדברים. יש הרבה שקט וגם  הרבה רעש ותופים וצעקות וסיסמאות. אצלך יש מוזיקה וכלים וקולות, אבל אצלי איתך שקט יותר. אני שומעת את הנשימה שלי, את דפיקות ליבי. אצלך רועש בחוץ שקט בפנים, אצלנו רועש.

הצבא הרס את בית משפחת

הצבא הרס את בית משפחת [עליאן] ב[ג'בל מוכבר]; פיגוע מיום [131015] בו נרצחו [חיים חביב, אלון אנדרי גובברג וריצ'רד לייקין] הצבא הרס את בית משפחת [עליוה] ב[שכם]; פיגוע מיום [011015] בו נרצחו [בני הזוג הנקין] הצבא הרס את בית משפחת [עכארי] ב[מחנה הפליטים שועפאט]; פיגוע מיום [051114] בו נרצחו [ג'דעאן אסד ושלום בעדני] הצבא הרס בחברון-בשכם-באבותור-בג'בלמוכבר-בסילוואן-בשכם-בחברון במחנה הפליטים הצבא הרס במחנה הפליטים הצבא מחנה פליטים הצבא אטם את בית משפחת [] ב[] פיגוע מיום [] שבו נרצחו [] וגם [] הצבא אטם שלושה נערים הצבא אטם בחברון הוגשה השגה בשם משפחת [] בגין עונש בעקבות פיגוע בו נרצח [] ו[] באוטובוס ברחוב במחסום הוגשה השגה נגד צו ההריסה הפינוי המחסום הצבא מדד בתים של אנשים שמתו אך בני משפחותיהם עודם חיים הצבא הרג והרס ואנשים רצחו ואנשים בחיים. פעם ישבנו בבית ליד שולחן האוכל וזה היה אחרי שקראתי אם יש גן עדן ואחרי שהשתחררתי ואחרי ששירתתי בעופרת יצוקה ואני הרגשתי שליחה הרגשתי אמיצה וגאה שומרת על המולדת הרגשתי חזקה וצודקת הרגשתי

חצי

שמענו שירים שהריחו כמו מדורה ומדבר שהרגישו כמו קור של חורף בשנות השישים שנראו כמו מישהי שנראית כמו ג'וזי כץ ואריק וכל הטובים שהזכירו קיבוצים וכוכבים ועשן שנדבק לסוודר ומרמשלו ותפוחי אדמה. זה טמון בנו כל כך עמוק אני חשבתי כי רציתי לבכות מזכרונות של אנשים אחרים כאלה שבדרך כלל לא מזדהים איתי. ואני לא איתם. בעיקר רציתי לבכות כי לא זכרתי שאנחנו זוכרים דברים כל כך עמוק שאנחנו לומדים לזכור אותנו זה טמון בנו כל כך עמוק אני חשבתי שאנחנו יהודים שאנחנו ארצישראליים שאנחנו ציונים. שאנחנו עם. שנלחם. ושבערב הוא עשה תרבות, הוא שר שירים וסיפר סיפורים כי היומיומ שלנו היה לנו קשה מדי. שרנו שירים ואני חשבתי שאני מתגעגעת ולא ידעתי אל מה אבל חשבתי באנחנו ולא באני בלי לדעת מי מסביבי בתוך הגעגוע שלי. הסתכלתי ושרתם והרגשתי שאני צריכה לדעת את כל המילים כמוכם (כמונו) כי אנחנו גדלנו עליהן ועל הלחנים היפים שמתלווים ואני חשבתי שאני לא יודעת מי זה אנחנו יותר אולי אף פעם לא ידעתי ושלא משנה מה אני אנסה לזכור את הרגע הזה ולכתוב עליו אחר כך כי זה מעניין להתבונן עלינו ולהרגיש את הנוסטלגיה

בצלמו

הסתה להצתה והגרירה אל השנאה שמכפה על הפחד שנגלה אחד את השנייה, שנגלה שאחרי הכל אנחנו לא שונים בכלל

Eyelids

Under neath my eye lids there are words, weird weird words which are climbing up from under neath their nests they are not standing any longer they are twisting them selves out of their knots they are not straight nor gay not lesbian nor bi sexual they are words, gender neutral but not politically neutral not politically standing on the side lines they are some times cut in half when it makes artsy sense to do that they are plenty and they can be a horror to the mind which wants to Sleep. I want to not lose them but dear ones i must Sleep. You make me strange and stranger you make me awake longer but tired stronger i sound sense less i am not sure i sound at all. perhaps i don't. she says she guesses she goes to sleep with words in her eyelids she takes spaces and breathes deeply in all the wrong places she lets other words dictate her own and stays rest less, lest they run away from under neath her, she listens  to the different sounds of