דילוג לתוכן הראשי

הצבא הרס את בית משפחת

הצבא הרס את בית משפחת
[עליאן] ב[ג'בל מוכבר]; פיגוע מיום
[131015] בו נרצחו [חיים חביב, אלון אנדרי גובברג וריצ'רד לייקין] הצבא
הרס את בית משפחת
[עליוה] ב[שכם]; פיגוע מיום
[011015] בו נרצחו [בני הזוג הנקין] הצבא הרס
את בית משפחת
[עכארי] ב[מחנה הפליטים שועפאט]; פיגוע מיום
[051114] בו נרצחו [ג'דעאן אסד ושלום בעדני] הצבא הרס
בחברון-בשכם-באבותור-בג'בלמוכבר-בסילוואן-בשכם-בחברון
במחנה הפליטים הצבא הרס במחנה הפליטים הצבא
מחנה פליטים הצבא אטם את בית משפחת
[] ב[] פיגוע מיום [] שבו נרצחו [] וגם [] הצבא אטם
שלושה נערים הצבא אטם
בחברון הוגשה השגה בשם משפחת []
בגין עונש בעקבות פיגוע בו נרצח []
ו[]
באוטובוס ברחוב במחסום הוגשה השגה נגד צו ההריסה הפינוי המחסום הצבא
מדד בתים של אנשים שמתו אך בני משפחותיהם עודם
חיים הצבא הרג
והרס
ואנשים רצחו
ואנשים בחיים.

פעם ישבנו בבית ליד שולחן האוכל וזה היה אחרי שקראתי אם יש גן עדן ואחרי שהשתחררתי ואחרי ששירתתי
בעופרת יצוקה
ואני הרגשתי שליחה הרגשתי אמיצה וגאה שומרת על המולדת הרגשתי חזקה וצודקת הרגשתי
הצבא הרס את בית משפחת חג' חמד בשכם פיגוע מיום 011015 בו נרצחו בני הזוג הנקין
התווכחנו, אני ואת, וזה מצחיק כי היום אני יותר שמאלנית ממך אבל אז התגאתי כל כך
בצבא המוסרי.
בתפקידי.

הצבא אטם את בית משפחת אבו ג'מאל בג'בל מוכבר פיגוע מיום 131015 בו נרצח ישעיהו קרישבסקי
היום אני חוצה את הקווים כל יום בדרך הביתה אני חוצה
בין ישראל לפלסטין
כל יום וכל יום אני רואה חיילי מג"ב גיבורים ופלסטינים מושפלים
וכל יום אני רואה תושבים עם פחד בעיניים עם רעל בעיניים עם שנאה בדם עם חוסר אמונה וחששות בצעדים שהם לוקחים
הצבא הרס את בית משפחת רזק בשכם פיגוע מיום 101114 בו נרצחו בני הזוג הנקין

זה נראה לי לגיטימי במבט ראשון כי זה טמון כל כך עמוק בפנים
לגיטימי כי הוא הרג
לגיטימי להרוס את הבית של המשפחה שלו ואת השכנים ואת כל מי שנמצא ליד
גם כשאבא שלו התבטא נגד האלימות
גם כשאמא שלו בחרה להיות חלק מפורום של משפחות שאומרות די למעגל הדמים
זה לגיטימי כי הוא הרג אז אנחנו נאטום לו את הבית והם עוד ישלמו על זה
/// אבל יהודים, אותם אנחנו לוקחים למשפטים שנגררים שנים
ובסוף הם יוצאים זכאים
על סעיף שמראה שהם משוגעים
אז מותר להם להסתובב ברחוב /// והמשפחה שלהם
היא חיה בבית. בנוחות יחסית.
הצבא הרס את בית משפחת עודיי אבו ג'מאל בג'בל מוכבר פיגוע מיום 181114 בו נרצחו משה טברסקי אריה קופינסקי אברם שמואל גולדברג קלמן לוין זידאן סיף ויחיאל חיים רוטמן

פעם מישהו אמר לי שלהבדיל בין יהודים לערבים צריך להסתכל בשיניים לערבים אין שיניים טובות
האמנתי לה והתחלתי להסתכל על אנשים בשיניים
במקום בעיניים
הצבא הרס את בית משפחת שלודי בסילוואן פיגוע מיום 221014 בו נרצחו התינוקת חיה-זיסל ברון וקארן ימימה מוסקרה ורק הרדיקלים חושבים שזה משוגע
כי הרגילו אותנו לחשוב שאנשים מסוימים
שווים יותר
מאנשים אחרים
הצבא הרס.
פליטים.
פיגוע מיום, נרצחו.

הרסנו, וגם הם הרסו.

תסתכלו על השרידים שלנו

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

חָדַר הוֹרִים

בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים וְהוּא שֶׁלִּי יֵשׁ בּוֹ אֲרוֹן קִיר גָּדוֹל עִם מַרְאָה וּדְלָתוֹת הֲזָזָה וּבוֹ מְקֻפָּלִים-מְפֻזָּרִים בְּגָדִים וְהֵם שֶׁלִּי, וְשֶׁלּוֹ. הֵם שֶׁלָּנוּ. בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים אֵלָיו זוֹחֶלֶת תִּינֹקֶת קָטְנָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה כְּשֶׁהַדֶּלֶת פְּתוּחָה, בְּטָעוּת אוֹ בְּכַוָּנָהּ, בְּחִיּוּךְ מַמְזֵרִי וּמְמִּיס, בְּמִלִּים שֶׁעוֹד לֹא לָמְדָה לַהֲגוֹת, כְּמוֹ-אוֹמֶרֶת: הִצְלַחְתִּי! הִתְגַּנַּבְתִּי לַחֶדֶר שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא! וּמְסַמֶּנֶת עִם הַיָּדַיִם, דּוֹרֶשֶׁת מַעֲלִית לַמִּטָּה בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים, וּבוֹ יֵשׁ מִטָּה וְהִיא שֶׁלִּי, וְהִיא שֶׁלָּנוּ וְאַנִּי בִּכְלָל יָלְדָה שֶׁמְּגַדֶּלֶת יָלְ דָה וְעוֹד  יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם! וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה טָעוּיוֹת לַעֲשׂוֹת בּוֹ! וְהִנֵּה אָנַחְנוּ פִּתְאוֹם כְּבָר הוֹרִים, אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים עִם חֶדֶר, וּגְבוּלוֹת וּדְלָתוֹת הֲזָזָה

מכתב לבתי: על עיסאוויה, נשים וחופש

כשהייתי בחודש שביעי איתך, בסוף הרמדאן, הלכנו לסעודת אפטאר אצל חברה בכפר עיסאוויה, לנשים בלבד. אחרי הרבה מאוד ניסיונות לבקר אותה בביתה, סוף סוף הצלחנו. בכל פעם שהיא הזמינה אותי, היא אמרה לי שלא כדאי שאסע אליה, אישה יהודיה לבד באוטו, אלא שהיא או אחת מחברותיה או אחיותיה תאסוף אותי מהגבעה הצרפתית. כך היה. היה לילה. עליתי לרכב עם שתי נשים בערך בגילי שלא הכרתי. הן דיברו ערבית ביניהן ואני ניסיתי לחדד את אזניי, לקלוט מילים כדי להבין פחות או יותר על מה הן דיברו. הן חייכו כשניסיתי לדבר בערבית המקרטעת והאיטית שלי, והעריכו את הג'סטה. נסענו בחושך דרך כבישים צרים, מפותלים ותלולים. כשיצאנו מהרכב, הנשים נעשו שקטות יותר. הן הובילו אותי דרך סמטאות קטנות והמון מדרגות נסתרות עד שהגענו לבית של חברתנו, שם היא פתחה לנו את הדלת לבית מלא באור, בנשים, בדיבורים רועשים ובצחקוקים לא מבוישים.  זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותה בלי חיג'אב. יש לה שיער יפה. חלק מהנשים היו עם כיסוי, אבל הרוב לא.  הייתי נבוכה, את בטח הרגשת את זה שם בתוך הרחם שלי. ישבו מולי המון נשים. היה חם בתוך הבית וקריר בחוץ. כזא

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי מִבְּלִי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ בְּרַכּוּת, דַּוְקָא עַכְשָׁו. אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי בַּדְּמוּת שֶׁל רִיב שֶׁהָיָה לָנוּ יוֹם אֶחָד בָּרְחוֹב אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת עַכְשָׁו הִשְׁתַּגַּעְתִּי כָּעַסְתִּי עָצַרְתִּי אוֹתָנוּ בְּאֶמְצַע הַהֲלִיכָה הַלֵּילִית נִדְמֶה לִי שֶׁהָיָה זֶה עַל יַד הַתֵּאַטְרוֹן אַךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁזִּכְרוֹנִי מַטְעֶה, הֲרֵי הוּא רָחוֹק מֵאֵיפֹה שֶׁגַּרְנוּ וַאֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַיָּרֵחַ, אוּלָם יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָיָה וְאוֹתְךָ, כָּכָה, בְּהֶלֶם, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי בָּאֱמֶת נִבְהַלְתָּ מְעַט אָהַבְתָּ יוֹתֵר הִזְכַּרְתָּ לִי אָז מִישֶׁהוּ אַחֵר שֶׁרָאָה אוֹתִי, כָּכָה, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עִם כָּל הַצָּרוֹת, עִם כָּל הַשֵּׁדִים. אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי וְאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל יְדִיעָה, אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁחָלַמְתִּי עָלָיו אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגָּמֵר אוֹתוֹ רֶגַע מֻזְכָּר דַּוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא