דילוג לתוכן הראשי

פוסטים

מציג פוסטים מתאריך יוני, 2017

אני כותבת בעברית כי אנחנו מדברות על אנגלית.

אני כותבת בעברית כי אנחנו מדברות על אנגלית. כלומר על דברים שקורים באנגלית. כלומר על דברים שלא קורים אצלי בבית. כלומר בבית השני. כלומר, טוב, מה זה משנה. זה לא מיועד לכם, זה מיועד לאחרים, אז אפשר לקרוא עכשיו בנחת באווירה ביננו יש כל כך הרבה שתיקה. כלומר כל כך הרבה מילים. כלומר כל כך הרבה מילים שמרחפות בתוך שתיקה כמו עובר בתוך שילייה. כלומר כל כך הרבה עטיפות ושקט, הסכמות והבנות שלפעמים אינני בטוחה אם גם את מבינה ומסכימה. אולי בפנים בתוך הראש שלי אני חושבת שאת יודעת מה אני חושבת אבל אולי אני רק עושה את זה כדי שנצליח להמשיך לפעמים אני חושבת שאת באמת יודעת. באמת שומעת. כלומר מסכימה עם המילים העובריות. כלומר יודעת שיש פה שילייה ביננו לפעמים יש רגעים כאלה שאני רואה בעיניים שלך כמה את אוהבת אותי למרות הכל. כמה אם הייתי מישהי אחרת היית מזמן עוזבת אבל אני אני ואני ראיתי אותך פעם כשאף אחד אחר לא ראה. אז את נשארת. וגם אני נשארת כי את החלפת לי משפחה. את אהבת אותי. וגם אם גדלנו לדרכים שונות וגם אם את כבר לא מאמינה בי, יש ביננו יותר מדי היסטוריה וזה יכאב אם ניפרד זוכרת שכתבתי עלייך שי

antalya

between the alleyways we see eyes and ears we see moments of lives of strangers of streets we hear words and syllables we hear life breathing itself inside and out breathing itself inside and out between the flags on the windows and the spaces between the stones of the street - ancient, having seen it all, having felt every human emotion through the centuries - we find our selves our centers and our strengths we find love, universal.human.real. behind the fears they  feed us we find truth we find softness and eyes that learned to laugh we find surprises and gesture-communication, wordless we find serenity.calm.perfect seas:  wild, mild, free.