דילוג לתוכן הראשי

מתערבבים

שלום, אני ירושלמית. כך אני בדרך כלל מציגה
כלומר, אני ירושלמית, גרה בירושלים של עברית ושל יהדות בקטנה,
בירושלים של מסורת ואנשים שצועקים בלהט,
בירושלים של המאבקים של הפנתרים השחורים,
ירושלים של נחלאות העתיקה עם האסליים
שיושבים בפרלמנטים מאחורי עזורה בימי שישי,
איפה שאני מנגבת חומוס עם חלה וצופה בכל הירושלמים ובכל התיירים שמשתכרים מהצבעים של מחניודה,
כלומר,
אני ירושלמית! ירושלמית גאה!
ירושלים שלי היא כזאת של תושבים ששונאים את הפקחים של הרכבת הקלה,
ירושלים שלי היא כזאת של מינהלים קהילתיים וחגיגות רחוב בתוך השכונה,
של מדרכות בנויות ושל זבל מפוזר ששוכחים לאסוף אותו איפה שיש שביתה כל תחילת שנה,
ירושלים של קבוצות בפייסבוק של זאביק אבינר,
ירושלים של מצעד הגאווה הכי חשוב בעולם,
ירושלים של כיכר ציון בלילות, ירושלים של החתולות, ירושלים של אבו יו יו-ים ומאתיים ושש-בש,
ירושלים שנלחמים עליה, עם כל הכוחות,
ירושלים של אקטיביסטים ששומרים עליה,
אני מיכל של ירושלים!
ובעצם,
אני מיכל של מערב ירושלים, ויש לי שכנה, שכנה מזרח ירושלמית, ופתאום אני שומעת שהיא מציגה את עצמה כך, היא אומרת,
מרחבא, אנא מקדסייה, אנא מן אל קדס. ואני חושבת, היא מזרח ירושלמית,
ואני תופסת את עצמי ואומרת - אולי היא חושבת שאני
מערב ירושלמית?
אבל אני ירושלמית!


לא מערב ולא מזרח, לא ירושלים של חרדים ולא של חילונים. ירושלים.
איך שהיא.
ירושלים של כל הגוונים.
ואת ירושלים שלי חטפו ממני כל המנהיגים, כל האנשים עם הפרסטיז' שאומרים לעולם כולו
שירושלים היא ירושלים של דת אחת, ירושלים של פוליטיקה ושל סיסמאות,
של קלישאות עתיקות ואמירות גבוהות כאלה שמרחפות מעל ראשינו והופכות אותנו לאויבים,
הופכות את הרחובות שלנו למדממים,
הופכות את הגשרים שלנו לקורסים,
הופכות את המשפטים שלנו למתנגשים.


אז… אולי נעלה על גשר חדש? אולי נבנה לנו אחד כזה שיהיה עשוי מילים ומעשים של אנשים שאוהבים את העיר שלנו,
של אנשים שסקרנים להכיר את השכנים.
בואו נעלה על גשר לשוני שיביא לנו מילים שנכדרר בין השיניים שיקפצו אל תוך האוויר
שיתגלגלו אל החצר של האחר
של אחת שאינה דוברת את שפתי
של אחת שאינה חווה את יום יומי
של אחת -
שכנה -
שאינה פוגשת אותי מבלי להתאמץ,
למצמץ,
לנשום עמוק פנימה, לשים עצמה בצד כדי לראות אותי
ואני אותה
ועוד יותר כדי לשמוע
ואפילו עוד יותר כדי להבין.
והמילים שלנו יהיו כמו פרפרים זהובים כמו שפעם היו בערוץ הילדים -
הנה, רפרנס שהיא אפילו לא תכיר -
יעופו קצת למעלה יסתקרנו מהסביבה יריחו את הפריחה השונה יפגשו מילים אחיות
ומילים יריבות
ומילים עם דעות אחרות,
וזה יהיה בעצם כל היופי:
אנא ואני יפגשו בחב שבאה מהמילה חיבה
ואנחנו נעמוד על שפת המדרכה, על רציף כמו רציף של תחנה,
ורק אם נצליח לגשר על הפערים האלה, לא, לא,
לחגוג אותם,
אז עיר ה-קדס תתמלא בנור, בד'הב כמו שהיא נועדה
כי אנחנו ננסה להבין אחת את השנייה
ונתחיל להקשיב לירושלים האמיתית,
לירושלים של האנשים שחיים בה,
במקום לירושלים של המסרים שמרחפים מעלינו.
אז בואו, בואו יחד, נתחיל לבנות אותה.
לשנה הבאה… איך אומרים?

בירושלים של עצמה.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

חָדַר הוֹרִים

בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים וְהוּא שֶׁלִּי יֵשׁ בּוֹ אֲרוֹן קִיר גָּדוֹל עִם מַרְאָה וּדְלָתוֹת הֲזָזָה וּבוֹ מְקֻפָּלִים-מְפֻזָּרִים בְּגָדִים וְהֵם שֶׁלִּי, וְשֶׁלּוֹ. הֵם שֶׁלָּנוּ. בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים אֵלָיו זוֹחֶלֶת תִּינֹקֶת קָטְנָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה כְּשֶׁהַדֶּלֶת פְּתוּחָה, בְּטָעוּת אוֹ בְּכַוָּנָהּ, בְּחִיּוּךְ מַמְזֵרִי וּמְמִּיס, בְּמִלִּים שֶׁעוֹד לֹא לָמְדָה לַהֲגוֹת, כְּמוֹ-אוֹמֶרֶת: הִצְלַחְתִּי! הִתְגַּנַּבְתִּי לַחֶדֶר שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא! וּמְסַמֶּנֶת עִם הַיָּדַיִם, דּוֹרֶשֶׁת מַעֲלִית לַמִּטָּה בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חָדַר הוֹרִים, וּבוֹ יֵשׁ מִטָּה וְהִיא שֶׁלִּי, וְהִיא שֶׁלָּנוּ וְאַנִּי בִּכְלָל יָלְדָה שֶׁמְּגַדֶּלֶת יָלְ דָה וְעוֹד  יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם! וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה טָעוּיוֹת לַעֲשׂוֹת בּוֹ! וְהִנֵּה אָנַחְנוּ פִּתְאוֹם כְּבָר הוֹרִים, אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים עִם חֶדֶר, וּגְבוּלוֹת וּדְלָתוֹת הֲזָזָה

מכתב לבתי: על עיסאוויה, נשים וחופש

כשהייתי בחודש שביעי איתך, בסוף הרמדאן, הלכנו לסעודת אפטאר אצל חברה בכפר עיסאוויה, לנשים בלבד. אחרי הרבה מאוד ניסיונות לבקר אותה בביתה, סוף סוף הצלחנו. בכל פעם שהיא הזמינה אותי, היא אמרה לי שלא כדאי שאסע אליה, אישה יהודיה לבד באוטו, אלא שהיא או אחת מחברותיה או אחיותיה תאסוף אותי מהגבעה הצרפתית. כך היה. היה לילה. עליתי לרכב עם שתי נשים בערך בגילי שלא הכרתי. הן דיברו ערבית ביניהן ואני ניסיתי לחדד את אזניי, לקלוט מילים כדי להבין פחות או יותר על מה הן דיברו. הן חייכו כשניסיתי לדבר בערבית המקרטעת והאיטית שלי, והעריכו את הג'סטה. נסענו בחושך דרך כבישים צרים, מפותלים ותלולים. כשיצאנו מהרכב, הנשים נעשו שקטות יותר. הן הובילו אותי דרך סמטאות קטנות והמון מדרגות נסתרות עד שהגענו לבית של חברתנו, שם היא פתחה לנו את הדלת לבית מלא באור, בנשים, בדיבורים רועשים ובצחקוקים לא מבוישים.  זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותה בלי חיג'אב. יש לה שיער יפה. חלק מהנשים היו עם כיסוי, אבל הרוב לא.  הייתי נבוכה, את בטח הרגשת את זה שם בתוך הרחם שלי. ישבו מולי המון נשים. היה חם בתוך הבית וקריר בחוץ. כזא

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי

דַּוְקָא עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי מִבְּלִי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ בְּרַכּוּת, דַּוְקָא עַכְשָׁו. אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי בַּדְּמוּת שֶׁל רִיב שֶׁהָיָה לָנוּ יוֹם אֶחָד בָּרְחוֹב אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת עַכְשָׁו הִשְׁתַּגַּעְתִּי כָּעַסְתִּי עָצַרְתִּי אוֹתָנוּ בְּאֶמְצַע הַהֲלִיכָה הַלֵּילִית נִדְמֶה לִי שֶׁהָיָה זֶה עַל יַד הַתֵּאַטְרוֹן אַךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁזִּכְרוֹנִי מַטְעֶה, הֲרֵי הוּא רָחוֹק מֵאֵיפֹה שֶׁגַּרְנוּ וַאֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַיָּרֵחַ, אוּלָם יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָיָה וְאוֹתְךָ, כָּכָה, בְּהֶלֶם, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי בָּאֱמֶת נִבְהַלְתָּ מְעַט אָהַבְתָּ יוֹתֵר הִזְכַּרְתָּ לִי אָז מִישֶׁהוּ אַחֵר שֶׁרָאָה אוֹתִי, כָּכָה, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עִם כָּל הַצָּרוֹת, עִם כָּל הַשֵּׁדִים. אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ עַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר אֵלַי וְאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל יְדִיעָה, אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁחָלַמְתִּי עָלָיו אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגָּמֵר אוֹתוֹ רֶגַע מֻזְכָּר דַּוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא